משירי ההתאהבות היפים שהגיעו אל שדות הרומנטיקה המקומית. אורי בנאי נגע בה (באהבה) במנגינה חד פעמית, בריח, בטעם, בצבעים מתוקים, בפרפרים לבנים. המציאות והדמיון, הא בהא תליא.
התאהבות היא מקסם א-רציונאלי בו נוטים חלק כל החושים. את התחושה הראשונית שנמשכת זמן מה (יש לה פג תוקף..) הצליח בנאי  להנציח במהלך מוסיקלי מקסים בפשטותו, מהסוג שהרדיו הידידותי מקבל בזרועות פתוחות. הטונים של בנאי אומרים – הכל נשאר במשפחה. הקצב מקדם נפלא את המנגינה והתחושה. בעת כתיבת שורות אלו עברו כבר 20 שנה מאז שהשיר כבש את גלי הרדיו. מאז אני ממתין לשוא לעוד להיט מהסוג הזה מבנאי. לא חובה עוד "פרפרים מהבטן", אבל משהו מזן הקסם הזה.

עוד הריח שלך עלי מאתמול
ועוד הטעם שלך בפה
אני רוצה לדעת הכל מהכל
מה בעצם אומר כל זה

עוד נושר עלה מהעץ על החול
ועוד צומח אחר חדש
אני רוצה לצייר לי עולם עם מכחול
בצבעים של מתוק בדבש

פרפרים לבנים שוב עפים לאור
כמו השירים הסיפורים
נכנסים לתוך הנפש פנימה
נכנסים לתוך הנפש פנימה

שוב אותה התחושה שכדאי להמשיך
ושאפשר להרים מבט
גם כששוקעת השמש גם כשמחשיך
זה שנינו יחד אני ואת

פרפרים לבנים…