צוק מספר סיפור אישי בטון מלנכולי מאופק, ואז מתחולל איזשהו מהפך קטן בשיר. בלדת הניכור מחליפה את אווירת התוגה למשב רוח קצבי עתיר קולות. לא שיש כאן שינוי בתחושה. עדיין מחפש פנים מרגשות בערב. הזאב יברח כשהיא תתאהב. הזרות תמשיך לשחק.
כל מה שקורה זה מעבר מרחוב חשוך צדדי לכביש הראשי. תוגת הניכור אינה נוטשת, למרות צליל הפופ שמקשטים. תומר ישעיהו ביקר בשיר של צוק. השאיר עקבות חזקים. צוק? סינגר-סונגרייטר שמצליח לשדר את תערובת של פיתוי ובדידות בסבך הרגשי הבלתי מסתיים של ציד אהבה אובססיבי. מעניין לעקוב אחרי משורר הפופ האורבני האותנטי הזה.
איך נכנסים לפה שאלתי/ סתם כדי לדבר/ להסתכל לך בעיניים עוד קצת יותר/ תהיי הכי טובה
מהדהדת כמו החמצה/ מסקרנת כמו חזיה שמציצה
מחפש פנים מרגשות כל יום בערב / הזאב יברח בדיוק שתתאהבי
הזרות נהיית משחק/ בעל הדירה צלצל ושתק
נתתי לך לשמוע שנצחק/ והקור תמיד נכנס בזמן
הבאתי אותך עד לכאן/ כשאני חולה אני פתאום רגשן
מחפש פנים מרגשות כל יום בערב/ הזאב יברח בדיוק שתתאהבי
לראות מקרוב עיניים עדינות/ לספור שוב את כל המדרגות
