אהבה נוסח נתן זך? תעלעלו בשיר ללא מנגינה: זך עוסק באהבה בהיבט פרדוקסלי שבין אינטלקט לרגש בין הרצון לדייק כל כך לבין חוסר היכולת לאמוד את הדברים, למדוד אותם, ללכד אותם לסך כלשהו. הוא עדיין "מתכונן לאהבה" כי "קשה להתכונן לאהבה". אצל זך, רגש האהבה בשיר מובא כטיעון פואטי כדי ליצור איזושהי תובנה גם בקונטקסט ארס פואטי להבנת כתיבתו. זך הוא יותר המאהב של השירה מאשר המאהב הרומנטי: "ואת אשר אראה אני רושם כאן לפניי בעט עבה ובקו שחור: הבאים, כי יבואו, יוכלו לזכור". זה זך הנוקשה, היהיר, השכלי, אשר יות ר חושב אהבה מאשר מרגיש בה.
השאלה הנצחית שנשאלת? למה להלחין שיר שלא נכתב להלחנה. אז נכון, נתן זך הוא אחד המשוררים היותר מולחנים במוסיקה המקומית. על הסיבה שווה לכתוב עבודה מיוחדת. השאלה היותר מעניינת מבחינת המוסיקאי: האם אתה נשאר קרוב לרוח הטקסט ולמשורר, או מפליג לאיי דמיונך ויוצר קונטקסט מוסיקלי מקורי ומפתיע.
קובי ליליאן לא חתר לייפות את השיר במנגינה אולטימטיבית שתהפוך ללהיט שמככב ברשימות השידור. הוא לא ניסה להיכנס למצעד השירים המולחנים הכי מבוקשים של זך. ליליאן הצליח להישאר כמה שיותר קרוב לטקסט במנגינה, בקצב, בהבעת רגש מאופקת, "פואטית" ומשרתת את השיר. התזמור הוסיף שכבה יותר מעוגלת ומנגישה, אבל בשורה התחתונה – הפואטיקה של המשורר מנצחת וזוכה כאן להארה פונקציuנאלית.
קובי ליליאן עדיין איני בשל לאהבה
עדיין איני בשל לאהבה
ואני עדיין מתכונן וקשה להתכונן כאן לאהבה
ולפי שעה אני עוד מתבונן בסובביי – אנשי סודי וביריביי,
ואת אשר אראה אני רושם כאן לפניי בעט עבה ובקו שחור:
הבאים, כי יבואו, יוכלו לזכור.
האוהבים יוכלו לעבור על פני רישומיי לחייהם,
לחיות את שלהם,
להתכונן הם – קטנים ונפחדים באור
או עזים ואוהבים בחשכה- לאהבה.
