יש שוק פורה לתסריטי התקרבנות לשירי הלב השבור בז'אנר הים תיכוני. זמרים מתקרבנים לא חסר. קובי ממן בוכה בלילות. היה איתה טוב. עכשיו רע. בחלומות היו מיליונים. עכשיו הבית על קרטונים. הוא בכל זאת מתקשה להרים ידיים: "עד שנגמר תגידי משהו שימי את הראש ניסע לאנשהו". בתסריטי ההתקרבנות, הגבר הטרגי מנסה להציל ברגע האחרון. אולי יסעו לאנשהו. הוא ישלוף את כל האמצעים להחזיר גלגל כמו מצב ללכת רגע על "לב נקי"?  או ישתמש בסחיטה רגשית: אם לא אצליח להחזיר אותך – "אסע מכאן לאנשהו לבד/ אתפרק עם איזה שיר על כל האושר שאבד". 
עכשיו ככה: אם  חשקה נפשך במיליוני צפיות, עליך להציג טנור מסתלסל שאינו נופל מממלכי הז'אנר. (גם אייל גולן הוא עדיין רף) ומנגינה ועיבוד שמוסיפים הרבה דלק למלודרמה האישית. במקרה של קובי ממן – יש לו את הכלים המוסיקליים לעשות את זה. המנגינה, העיבוד – ללא רבב. אם יש ספר הוראות לכתיבת בלדת רגש של גבר הרוס מאהבה נכזבת – זה המתכון הזה.  יש רק בעיה אחת: קשה להאמין למניפולציות האלה.  נ.ב. מתי יתחילו זמרי הז'אנר לחשוב מעט מחוץ לקופסה, יוותרו על תכתיבי התעשיה כדי לגלות איזושהי מקוריות.

קובי ממן עד שנגמר

בלילות היינו מחזיקים ידיים שיפול עלינו טוב מהשמיים/ עד עכשיו אני לא נרטב
כשהשמש נכנסה כמו אורח/ את אמרת לי שהיום זה יום שמח/ מה עכשיו כשאין אף אחד?
בחלומות היו לנו מיליונים/ תראי אותנו כל הבית על קרטונים/ אם עוברים מכאן תגידי לי לאן
פזמון:
עד שנגמר תגידי משהו/ שימי את הראש ניסע לאנשהו/ למה? קשה לי להרפות את היום לשתות
יאללה,/ בואי נשאיר ת'לב נקי כמו שהוא/ כמה שבועות שהוא הפך קפוא/ מה את?/ בוחרת לעשות, אין לי עוד ברירות
לא קורה פה כלום אחרי 3 בלילה/יש חיים בחוץ זה בטח מלמעלה/ בואי נצא מה יהיה יהיה
למרות שקר פה את עדיין מחייכת/ יחפה כי אין לך אף סיבה ללכת/ שום דבר לא יקרה פה כבר
בחלומות עוד יש לנו מיליונים/ תראי אותנו כל הבית על קרטונים/ אם עוברים מכאן תגידי לי לאן
פזמון:
עד שנגמר תגידי משהו/ שימי את הראש ניסע לאנשהו/ למה? קשה לי להרפות את היום לשתות
יאללה,/ בואי נשאיר ת'לב נקי כמו שהוא/ כמה שבועות שהוא הפך קפוא/ מה את?
בוחרת לעשות, אין לי עוד ברירות