השיר נשמע כמו סיפורה של נערת קרקס שנמצאת בסיכון מתמיד בין שמים וארץ. עולה, נופלת וחוזר חלילה. הנמשל: החיים כסחרחרה. ה"די אין לי ממה לברוח" אומר שאנה שפיץ יוצאת מנפילה-מצוקה כדי לעמוד מחדש על הרגליים ולטפס חזרה, אלא שהחוזר חלילה ממשיך להיות הסיפור שלה. מה שהיה הוא שיהיה. השיר נשמע כמו ביטוי למצב ריטואלי, השלמה עם משהו קבוע, בלתי נמנע, נגזר משמיים.
המנגינה, הקצב, הקולות המוכפלים אכן יוצרים את התחושה המחזורית.  הצליל האלקטרוני השמימי ממחיש אותה. העיבוד מסייע ליצור את המתח והדרמה שבחיי הסחרחרה בשילוב אפקטיבי של קלידים.  זה נשמע פוסט מודרני, אבל יש בו גם משהו ישן. מילים פשוטות: קסמה של יצירה מוסיקלית קטנה, שבה הזמרת היא כלי במורכבותה. הקליפ מצליח לתאר בתנועות ריקוד את מהות העליות והנפילות.

קצת למעלה/ שוב אני נופלת ומהתחלה./ מתרוממת/ ונשמטת לרצפה
קצת הצידה/ מנסה לראות מעבר לפינה/ מסתחררת/ מאבדת אחיזה
עוד נשימה והלאה/ שוב לטפס למעלה
די אין ממה לברוח./ רוצה על הרגליים לעמוד/ עכשיו הזמן לשכוח.
אני כאן/ ויש בי כוח/ יש בי עוד ועוד ועוד/ ועוד ועוד ועוד/ ועוד.
בין חוטים תלויה מהשמיים/ בלי שום יציבה/ מעלה מטה/ ככה מתנדנדת כאן.
קרוסלה עפה בשמיים/ ואני איתה/ מתפזרת/ מחכה לנחיתה.
עוד נשימה והלאה/ שוב לטפס למעלה
די אין ממה לברוח/ רוצה על הרגליים לעמוד/ עכשיו הזמן לשכוח.
אני כאן/ ויש בי כוח/ יש בי עוד ועוד ועוד/ ועוד ועוד ועוד/ ועוד.
קצת למעלה,/ שוב אני נופלת ומהתחלה