כשאדם מדבר עם עצמו – על מה זה מעיד? הפרעה פסיכיאטרית או שיח פנימי שפוי? רוית בטאשוילי מדברת עם עצמה, כי אין לי עם מי לדבר, ומתברר לה, שעל רקע חוסר התקשורת עם מי ש(אינו) נמצא איתה – דווקא טוב לה עם עצמה. אם אין לה למי לספר על מה שעבר עליה – תספר לעצמה.
בטאשוילי מסלסלת את יסוריה בחיי זוגיות חסרי תוחלת. המוסיקה הקצבית אינה מסתירה את עומק הרגשות, הגם שיש בה אלמנט מרקיד. המנגינה מספרת במהלך מלודי יפה את הסיפור שלה, ההפקה המוסיקלית האקוסטית האלקטרונית תומכת בבטאשוילי עקב בצד אגודל. שיר פופ יפה בפשטותו. בטאשוילי נמצאת חזק בתוך השיר בטון שיש בו גם תוגה, וניכר שהיא עומדת חזק מאחורי השורה "טוב לי עם עצמי".   צילום הקליפ בתוך לונפארק – ממסמס את הנרטיב שלה.

אתה שוב שותק בבוקר/ גם כשאור ראשון דופק על החלון
הוא לא מרים לך חיוך על הפנים/ הקפה שלך כבר קר מזמן יצאתי מהבית לסדר
קצת את הראש או לסדר לי ת’חיים.
אנל’א מוצאת סיבות לחזור/ תמיד כשעולה האור אתה נשבר מולי- כואב לי
אנל’א מוצאת דרכים לזכור/ מתי לאחרונה דיברת, הסתכלת לי בעיניים.
מדבר עם אלוהים/ שיהיה לו לפעמים עם מי לדבר
אני שותקת בלי אוויר לבד בחדר/ מדברת עם עצמי
שיהיה לי לפעמים למי לספר/ על איך עבר עליי היום, אני בסדר
שטוב לי עם עצמי
לפעמים אני חושבת שמצאת בית במקום אחר/ הרי מזמן אתה לא נמצא כאן באמת
כל  היום שלי נשרף על מחשבות של אם לקום או להשאר/ אצלי בלב הכל סדוק כמעט כבר מת.
אנל’א מוצאת סיבות לחזור/ תמיד כשעולה האור אתה נשבר מולי- כואב לי
אנל’א מוצאת דרכים לזכור/ מתי לאחרונה דיברת, הסתכלת לי בעיניים.
מדבר עם אלוהים/ שיהיה לו לפעמים עם מי לדבר/ אני שותקת בלי אוויר לבד בחדר
מדברת עם עצמי/ שיהיה לי לפעמים למי לספר/ על איך עבר עליי היום, אני בסדר
שטוב לי עם עצמי