כשהחיים הם ריצה – אין פנאי למצוא תשובות. לפי השיר גם לא נשאלו השאלות. היו סופות, ועכשיו הגיע זמן חמלה – שלא ישאירו אותה לבד וינסו  "לשחק ביחסים", כי הכל אצלה "נקי חדש". האם "משחק ביחסים" אומר שהיא לא ממש מצפה ליחסים אמיתיים? פתרונים לכותבי הטקסט המחורר הזה. המוסיקה מובילה את רוני דלומי למסלול חצי נוגה חצי שמח. זה כנראה נכון לה: היא זמרת שיודעת להפעיל רגש באינטימיות כובשת, אבל ההפקה הזו – הוציאה אותה מהחדר האינטימי  לרחבת הדאנס קלאב כדי לבשר על "ערב חג בלב" ועל "גג נפתח". ה"אל תשאיר אותי לבד" לא מייצר תחושות בידוד. יותר מובלט העיבוד שלקח  אותה לקצביות אלקטרונית עדכנית.  רק בסיום – מאטה קצב וחוזרת לטון הפתיחה.
סך הכל – הפן המלודי, הקליט והקולח מאפיל על הסיפור האישי העצוב. כשאת בנתיבי מיינסטרים, את צריכה להיות מוכתבת בהפקות מוסיקליות שמעבירות אותך מהאזורים האינטימיים לאזורי האינסטנט. האם זה רע? מבחינתה של דלומי – ממש לא. מבחינת המאזין (כותב שורות אלו) – לא משתתף בצערה, גם לא חוגג את חגה.

על העצים אולי נמצא היום תשובות/ שלא היו אתמול/ על הריסים ועל כל המשאלות/ כל כך רוצים לגדול
גם אם קו הזינוק היה כל כך מזמן/ סופות הלכו ובאו ואני עדיין כאן/ קח לי את היד/ אל תשאיר אותי לבד
ערב חג בלב שלי/ הגג נפתח, הכל נוסע/ מישהו שם בשבילי אולי אליי מתגעגע/ תתמסר, את הלב תשים
בוא נשחק ביחסים/ רוץ איתי, רוץ איתי
אל תשכח לטעום את הטעם של הדבש/ הכל עכשיו זורח/ זה יום של התחלות, הכל אצלי נקי חדש
תראה את הירח
גם אם קו הזינוק היה כל כך מזמן/ סופות הלכו ובאו ואני עדיין כאן/ קח לי את היד/ אל תשאיר אותי לבד
ערב חג בלב שלי/ הגג נפתח, הכל נוסע/ מישהו שם בשבילי אולי אליי מתגעגע
תתמסר, את הלב תשים/ בוא נשחק ביחסים/ רוץ איתי, רוץ איתי