משהו טוב קורה בין אבות ובנות, אין אמנם לדבר בהכללה פרועה, אבל בכל מה שנוגע אישית לכותב שורות אלו – אין כאן כלל הכללה.
אני זוכר את אבא נפתלי אלטר באיזו פינה חשוכה במועדון זאפה עוקב אחרי בתו רוני, כשהיא שרה עם "מטרופולין". לראות אותם יחד על במה? הקומבינה הזו לא עלתה בדמיוני, שככל הנראה אינו פורה ופרוע מספיק, כי זה אכן קרה בהופעת ההשקה של רוני שנערכה ביולי 2010 בתיאטרון תמונע. גם כאן סיכמתי את האירוע כאפיזודה משפחתית שנבעה מכך שנפתלי האב השתתף בדואט של "הבכי", שיר ישן למילים של נתן אלתרמן ולמוסיקה שלו. בהשקת אלבומה החדש של רוני.

עד כמה הדמיון יכול ללכת – אבל הנה – האפיזודה הזו לובשת עור וגידים והופכת עכשיו לערב משותף, בינתיים חד פעמי. נקרא לו בשמו המלא: נפתלי ורוני אלטר מופע משותף וחד פעמי בפסטיבל הפסנתר 2010.

בדפים מטעם הפסטיבל, נכתב – "למרות שמפעם לפעם הם שרו יחד, נגיעות קטנות, זהו הערב הראשון שבו הם מעלים מופע משותף, זהו קשר אינטימי ועמוק שאינו ניזקק למילים. הקולות, הקצב והנשימה שלהם יוצרים הרמוניה נדירה ומרגשת. ערב שמחבר 30 שנות יצירה מוסיקלית של נפתלי עם יציאה לדרך של הדור הבא – רוני. פסנתר ושירה: נפתלי אלטר שירה וגיטרה: רוני אלטר".
תפסנו את האב ובתו בשעת בוקר זחוחה במפגש המסורתי של משתתפי הפסטיבל לקראת הפסטיבל בחודש הבא לראיון ויאו קצר (צלמית וידאו למטה). הוצאנו מהם כמה משפטים כעדי לאמת שבאמת הם עושים את הלא יאומן, ואין לי אלא לאתגר את דמיוני למהלך הבא – סיבוב הופעות עולמי?

* נפתלי אלטר קולנוען ומוסיקאי, יוצר המוסיקה לסרטים:  "גבעת חלפון", "בחינות בגרות", "החיים ע"פ אגפא" עליו גם זכה בפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע, שהלחין שירים שהפכו נכס צאן ברזל במוסיקה הישראלית: "עוד חוזר הניגון", "יונתן סע הביתה", "גשם הקשב לנשים" ורבים אחרים. עומד להוציא בימים אלה אלבום אישי ראשון שבו הוא מבצע את שיריו מוכרים לצד שירים חדשים.