מי צריך לשלם בוכטות על פסיכולוג כשיש כאן רצפט ממש זול לצאת מבלגנים ולהשיג את "כל הטוב" : לחלוץ נעליים ולרוץ בגשם. קלי קלות. רוני נדלר עפה על הפתרון הסופי שמעניק לה דרכון נצחי לאושר. לא ברור למה הלכה לאיבוד, ואיך קיבלה את עצמה, מה לא ראתה מהאושר,  ככה שחליצת הנעליים והריצה בגשם, הם התחמקות קלילה  לספר מה הוביל לכתוב את השיר הסתמי הזה.
העיבוד מנסה לייצר מהפתיחה מצברוח מרומם. רוני נדלר שרה את המילים בטון גבוה ממותק, שאינו מסייע ליצירת אמינות. השיר הקצבי מלווה בקולות מקהלתיים, שגם הם אינם מוסיפים נקודות זכות אותנטיות. את תחושת הגרוב החגיגית מייצרת ההפקה. יש כאן אלמנט דאנס מזיז, אבל צליל ההמנון שמתווסף גדול עליה ועל השיר בכמה מספרים, ואווירת החגיגיות מתמסמסת. הקליפ הוא אילוסטרצית קיטש היסטרית לשיר. העמדת הילדה מול האישה הבוגרת סטריאוטיפית ואינה תורמת להבנת השינוי שעברה.

תסריט: רוני נדלר בימוי: רוני נדלר

הלכתי לאיבוד ואז חזרתי/ יצאתי וחיפשתי ונשארתי
קיבלתי על עצמי וגם נתתי/ היום כבר לא צריכה הרבה.
שאלתי וידעתי, אז עניתי/ חיפשתי את כל מה שלא ראיתי
עדיין אני כאן מי שהייתי/ היום כבר לא צריכה הרבה.
כל הטוב הזה מגיע/ כשחולצים את הנעליים
ורצים בגשם שמרטיב את הכנפיים/ שצמאות עדיין לקרני השמש
שיאירו בי ככה… ככה…
חיפשתי ונחשפתי אז הבנתי/ הכל היה מובן כשהאמנתי
את העתיד מזמן אני שחררתי/ היום כבר לא צריכה הרבה.
עכשיו הכל הרבה יותר פשוט/ למדתי לרקום הכל בחוט
מצאתי את עצמי בתוך המציאות/ היום כבר לא צריכה הרבה.
כל הטוב הזה מגיע/ כשחולצים את הנעליים
ורצים בגשם שמרטיב את הכנפיים/ שצמאות עדיין לקרני השמש
שיאירו בי ככה…ככה… כל הטוב הזה מגיע ככה.