רונן שטינבאום מבכה את עצמו בתוך עולם מודרני כאוטי, שהופך אותך מנוכר יותר ומעוקר יותר, תועה בדרכי החיים. זה שיר עצוב על הליכה לאיבוד וחיפוש מפלט נפשי. אולי אתה יודע מנין באת, אבל אין לך מושג לאן אתה הולך בתוך המון אנשים, תורים שלא נגמרים, בסיר הלחץ העוין של השיטה, סקר עדכני שממליץ לך מה להרגיש, מחסומים פסיכולוגיים ורגשות אשמה, בין רעיון למעשים, וכמה ראו את הפוסט שלך והמון רעשים ומבול תהיות. השיר מתחלק לדיבור (ראפ) ולמנגינה המושרת בקול נוגה. הקונטרסט בין מסירת עובדות ישירה ובוטה על המציאות ובין טון אנושי מבקש חמלה – הוא שמייצר את המתח האפקטיבי הבונה את הנרטיב האישי של השיר.  בקליפ מצולמת נסיעה לילית מתא הנהג במסלול קר ומנוכר שסופו (מישהו מוטל על הכביש מול ניידת משטרה) מעצים את תחושת הניכור והבדידות.

בימוי ועריכת קליפ:רונָן שטיינבאום

בכל דבר יש יופי / רק לך תמצא אותו / בכל משפט מלה, בכל מלה אות
צריך לברור צריך למצוא את הזווית / להתאמץ לצעוק לדחוף בלי להפיל
בין שטח A לשטח B / עם סבלנות של פיל, שגרה של נמלה
ומחסומים בחוץ בפנים רגשות אשמה וילדים
מי יזכור אותך מי / ואת מי תזכור אתה /בין המון אנשים
שצועקים את שמם
מי ישמור אותך מי / ואת מי תשמור אתה /בין המון אנשים
ותור שלא נגמר
בסכסוך המתמשך על השליטה / בסיר הלחץ התמידי והעוין של השיטה
עם פיגועים רכים חוצי גדרות / מאיפה באת ולאן הולך מי יעזור לי לארוז
בין שטח אש לאיזה כביש / בשידור חי מחלום מפחיד
איפה מותר להיות את מי צריך להכיר / וסקר עדכני על מה כדאי להרגיש
בין רעיון למעשים / כמה ראו ת׳פוסט וכמה לא ראו
תביא אישור חכה בצד דבר נקי / אין כניסה אין יציאה ואין מה להגיד
אפשר היה יותר אפשר היה פחות / לא מצליח להיכנס לא זוכר שם משתמש
רעשים של חפירה וזמזום שלא נפסק / עוד נסיון הכל נחסם והמסך יורד
השאלות אותן השאלות / והתשובות אותן תשובות
ביום בהיר אפשר לראות / את מבול התהיות
צפות למעלה בשורות / מתרחקות מתרחקות