איך כותבים שיר חדש? יוצאים לדרך בלי מטרה. החיים מסביב נמשכים כרגיל, אתה סוטה לנתיב אחר, נשען לאחור, מפעיל טייס אוטומטי. תן לרמזורים ולתמרורים להשתתף בבריאתו של שיר אהבה פשוט. יש מצב, שיצא לך משהו מזה: "אַחֲרֵי הַכֹּל רַק שִׁיר, לֹא עוֹד בָּשָׂר וָדָם פָּשׁוּט נוֹסֵעַ, לִפְעָמִים מוֹצֵא".
רועי פרל מציג תרגיל בכתיבת שירה בראי עצמה (ארס פואטיקה). שיר שנוצר בנסיעה ללא כיוון וללא מטרה מראש בקאנטרי רודס המקומיים. תחושת הניתוק והחופש מכניסים למצברוח משחרר אופטימי. המנגינה והקצב – מעלים על הכביש הראשי. המילים עפות ברוח הנושבת. אין כאן "חפירה" במניעים האישיים, אפילו לא ציון דרך לווייז, אלא פעולה פשוטה של יציאה לדרך במנגינה ובקצב מהסוג שהובילו זמרי קאנטרי בדרכים במדינות הדרום בארה"ב.
רועי פרל עשה את זה פשוט וקולח, בהרמוניה יפה, בעיבוד שמשיב בשיר את הרוח הנכונה, עקב בצד אגודל, שירה שמתרוממת יפה בקצה המסלול. לכאורה – נשמע פשוט לעשות קאנטרי בעברית, אלא הפשוט הזה יצא אותנטי בשיר הדרכים הזה.
אנ'לא יָכוֹל לַחְשׁוֹב/ אנ'לא יָכוֹל לִכְתּוֹב
לְאוֹרֶךְ הָרְחוֹב אֲנִי נוֹסֵעַ/ לֹא שׁוֹאֵל לְאָן
יִיקַּח אוֹתִי הַזְּמַן/ אֵין לִי שׁוּם עִנְיָין, אֲנִי נוֹסֵעַ
סְבִיבִי כֻּולָּם רוֹצִים כְּבָר לְהַגִּיעַ/ וְכָל הַשְּׁאָר מְמַהֲרִים לַחְזוֹר
אֲנִי פָּשׁוּט נִמְצָא שָׁם, נִשְׁעָן לִי לְאָחוֹר,/ פּוֹתֵחַ רַדְיוֹ, סְתָם אֲנִי נוֹסֵעַ…
עוֹלָה הַמְּהִירוּת/ תְּחוּשָׁה שֶׁל בְּהִירוּת/ מַפְעִיל אֶת הַטַּיָּיס הָאוֹטוֹמָטִי
הָרַמְזוֹרִים רוֹמְזִים/ הַתַּמְרוּרִים חוֹרְזִים/ שִׁיר אַהֲבָה, פָּשׁוּט וְדֵי סְטַנְדַּרְטִי
בַּחַלּוֹנוֹת חוֹלֶפֶת לִי הַדֶּרֶךְ/ בַּחוּץ הַנּוֹף מַחֲלִיף אֶת כָּל גְּוָונָיו
מִתְחַבֵּר אֵלָיו, אֲנִי פָּשׁוּט נוֹסֵעַ/ אֶל שִׁיר חָדָשׁ, שֶׁעֲדַיִין לֹא כָּתַבְתִּי
הָאוֹטוֹ נֶעֱצַר/ בִּשְׁפִּיץ שֶׁל אֵיזֶה הַר/ וְיוֹצֵא, מְכַבֶּה תַּ'סְוִויץ
הָרוּחַ שֶׁצּוֹרֵב/ קְרִיאָה שֶׁל הָעוֹרֵב/ וּפְעִימוֹת הַלֵּב עַל הַקָּצֶה
אָז מָה בַּסּוֹף, בְּסַךְ הַכֹּל חִיפַּשְׂתִּי?
עוֹצֵם עֵינַיי לְרֶגַע וְנִרְדָּם/ אַחֲרֵי הַכֹּל רַק שִׁיר, לֹא עוֹד בָּשָׂר וָדָם
פָּשׁוּט נוֹסֵעַ, לִפְעָמִים מוֹצֵא
