מי נגד מי? לא חייבים תשובות. אין כאן סיפור. מה שחולף בתודעה. מה שנראה ומה שמרגישים-חושבים. הניכור במשמעות הפיזית והמטפורית. המחזוריות של התחושה המתמשכת. האילמות. חוסר שייכות. תלישות. ריחוק רגשי.
רז שמואלי ויונתן ויינרייך יוצאים לקרב של הסוואה ושתיקה. המוסיקה משרטטת קו תחושה עגמומי במהלך חסר מלודי אינטימי יפה – ללא תפניות. הוא (הלחן) מכיל את התחושה ומשדר אותה בטונים של השלמה ובמסלול של כניעה למצב מתמשך. בעיבוד וההפקה האלקטרונית חוברים להוויה המנוכרת, שסופה דרך ללא מוצא. גם הקליפ המתלווה הוא המשכו של קו האווירה העגמומי במשחקים של אור וצל. שיר שהוא סייסמוגראף מוסיקלי אותנטי של דכדוך.
בימוי, צילום ועריכה: עמרי פירר
אם לא היה פה קרב/ איך בתוך ידיים, בצוואר/ מרגישים את הדופק
איתי תמיד תהיי לבד/ איתך תמיד זה מסוכן/ ולהרגיש אצלי/ זה פחד
זרים זרים/ נלך לישון/ משחק אילם/ כוויות של קור/ לילה ויום לילה ויום
אם לא היה פה קרב/ איך בתוך ידיים בצוואר/ מרגישים את הדופק
זמן לשכוח זמן לזכור/ איך גוף צמא הופך שיכור/ זה לא געגוע
זרים זרים/ נלך לישון/ משחק אילם/ כוויות של קור/ לילה ויום לילה ויום
