ריטה מנסה פעם שנייה בקריירה שלה במסגרת פסטיבל הפסנתר פורמט סולידי-מינורי. ממקמת עצמה במרכז הבמה בכורסה, כמו מתמכרת ליגונה. נדמה לי שזה לא עבד. היא קראה לערב בי-סייד. את ריטה אי אפשר לקבל רק בי-סייד, או לתפור למידות של פסטיבל פסנתר כאילו באינטימיות. כבר בשלב זה של הרשימה נלך את המסקנה: היא לא יכולה להישאר תקועה בכורסה שעה וחצי.
אין אגב כל קשר בין המושג "בי סייד" ובין מה שפעם קראו מופע אנפלאגד אקוסטי. "בי סייד" הוא מושג מעידן הויניל, הצד השני של הסינגל שהיה בדרך כלל פחות להיטי – אם כי לא בהכרח פחות איכותי. ישנם לא מעט אמנים בחו"ל שהוציאו אוספי בי-סייד. ריטה הגדירה את השירים – "חלק נכבד ביצירת המרקם האמנותי השלם באלבומים שהקלטתי, חלקם חלקם לא זכו לחשיפה בימתית, אך יש להם ערך סנטימנטאלי רב בעיני. סנטימנטאליות יכולה להיות ערך, אבל לא יכולה להפוך למופע, למרות שבערה הזה שמעתי לא מעט שירים מקסימים בפני עצמם. (המכתב הראשון, אירוני) עיבוד מוצלח במיוחד ל"בביתי הנעול" באקפלה בליווי איש ההקשה אסף רוט.
הסנטימטאליות שריטה מדברת עליה לא נשארה בכורסה המפוארת שהציבו לה במרכז הבמה. הרגשתי לכל אורך המופע שהיא אינה מסתדרת עם זה, שגופה דורש להשתחרר. אין מה לעשות: ריטה אינה זמרת של כורסה, גם כשהיא באה לשיר את השירים הכי אינטימיים שלה. את האנרגיות שלה אי אפשר לטמון שם בתוך הריפוד. ריטה היא פרפורמרית טעונת אנרגיות גם בשירים האינטימיים, גם באיי-סייד וגם בבי-סייד, וכל הניסיון הזה שמתלווה למשבר בחייה האישיים להציגה באור מלנכולי הוא מוטעה. ואני אומר את זה דווקא על רקע העובדה, שבמופעים שלה, גם אם יש לי הסתייגות מביצוע כזה או אחר – אני לא משתעמם בדרך כלל. עם זאת, בביצועים האינטימיים האלו, בריסון ההחצנה היה משהו אישי ועמוק שלא שומעים מריטה בכל ערב, וטוב שפסטיבל הפסנתר מארח איפשר לשמוע אותה גם ככה.
שירים: איך זה קורה, מי אם לא אתה, אם אתכסה בפנים, כובע קסמים, כתר שמש, בביתי הנעול, מלבד אהבה, השפלה קטנה, כמה אירוני, חברה, לא יודעת מה עובר, חמצן, למד אותי לרקוד, כנפים לבנות, האם אתה מאושר, לקבל ולתת, בערב יום העצמאות, המכתב הראשון.
משתתפים: אלדד ציטרין – פסנתר, עיבודים אסף רוט: כלי הקשה, אקורדיון. עמי רייס: יעוץ אומנותי.
צילום: יוסמיוסיק
ריטה ב-סייד פסטיבל הפסנתר
ריטה ב-סייד פסטיבל הפסנתר
תגובה אחת
חולה עליך