רם אוריון שר בדיוק כפי שהוא. מאמין שהטון האותנטי, גם אם אינו רהוט, ישדר הכי נכון את התחושה, ובעיקר הוא משאיר לגיטרות ולהפקה המוזיקלית להשלים את החסר. אבדן התקווה לפי הטון הזה לא נעשה בסוף השיר לא נעשה לפי הטון הקודר פחות מתסכל, אבל לפחות המילים אומרות משהו אופטימי אחרי הלב השבור והכאב המרוסן: "ואז הכול נפתח/ העיניים שעצמת/ האוזניים הסגורות/ כי בעצם לא השלמת/ באמת והלב חייב, תמיד חייב/ ,אהבה"
רם אוריון עוסק במצב של בדידות וכאב, אבל גם מוצא פרצה בחומות הנפשיות שבנה, תוצאה של השלמה מפוקחת ופחות נואשת וחסרת תוחלת עם הווית הקיום. הצליל האפלולי חובר בצורה קוהרנטית לשירה הדואבת החד ממדית של אוריון. הוא נשמע מהודק, משדר בצורה אמינה את הנרטיב.
**** השיר הוא מתוך "גרמנים באוגנדה", אלבומו החדש של רם אוריון שהוקלט בשהות חורפית וחשוכה בת חודש בריקייוויק, בירת איסלנד ובביתו של אוריון בדרום תל-אביב. בכתיבת האלבום השתתפו אסף עדן (רייסקינדר), אסף גברון (הפה והטלפיים) והילה רוח.
בדיוק כשלא ציפית/ כי ראית כבר הכול/כי הלב שלך נשבר כבר/ ושבר, למד לסבול
והשלמת…
התרגלת אל השקט/ ועברת לשלב/ בו חשבת שהחכמת/ כי ריסנת כל מה שכאב
והשלמת, שלא…
העיתוי הכי מוזר/ כי הלכת כבר מעבר/ כי הילד שהיית/ כבר בנה את השריון
והשלמת שלא תהיה עוד
ועכשיו כבר בטוח/ משהו לא צפוי קורה/ זה מוכר וגם מפתיע/ כי יצא מתוך מקום שכבר נסגר
ונקבר / ואז הכול נפתח/ העיניים שעצמת/ האוזניים הסגורות/ כי בעצם לא השלמת/ באמת
והלב חייב, תמיד חייב/ ,אהבה
