דמעה שמתנפצת…הזמן כאן נעצר…לשמוע את הקול של רמי פורטיס, את העוצמה הפנימית, את הגיטרות החשמליות ולבכות. ברלין של אירופה נתנה לפורטיס את ההשראה לכתוב את "תחנה סופית" – פורטיס שר על מלחמה שתמונותיה עולות מן העבר במקום הזה – הזמן נעצר. את דמיונו מתרגם פורטיס להבעה דרמטית – "תביט למעלה ותראה את השמיים צועקים". הסאונד האלקטרוני וההפקה הלא עמוסה מסייעים לנאראטיב ההזוי של השיר. בהופעות קיבל השיר מימושים שונים לפי מצבי רוחו של המבצע. יכולת לדרג אותו בסקאלת הדרמה של פורטיס.
אני נזכר בשיר הזה, במלאת לפורטיס 70. השיר מאפיין את הרוח שנשבה ב"שירים מהקופסא" של 1988, שיצא עשר שנים אחרי 'פלונטר'. ואחרי ההתנסות שלו באוריינטציה של פאנק וגל חדש ב'כרומוזום', ב'מינימל קומפקט' וב'ז'אן קונפליקט'. פתאום מגיח פורטיס נקי ורחוץ ומלוטש ונעים לאוזן. לא יורק ומתיז אח המלים מפיו, אלא שר אותן במיבטא ברור ובהיר. נוח לעיכול. מי שאחראי לכך הוא האיש שאיתו, ברי סחרוף. ששותף לכתיבת השירים, עיבד והפיק מוסיקלית, ניגן בגיטרות וקלידים (ובבאס בקטעים אחדים) ולמעשה הוא זה שעיצב אח הצליל המגובש והנפלא של האלבום, שבו בלטה אחת היצירות הגדולות ש ל הרוק הישראלי – 'שקיעתה של חזריחה',העוסק בסכנה הגרעינית. אלמנט השואה קיים גם ב"תחנה סופית", גם הוא שיר שנחת ברכות עם אלבום טוב וקומוניקטיבי עשיר בהברקות, בלחנים ובעיבודים, שכולל כמה שירים שלא יימאסו לעולם.
כן גם פה המלחמה צועקת/ בתוך שקט דימיוני/ כמו מתפאורה של סרט/ ברלין נראית לי כמו חלום
לפעמים או שנדמה לי/ לאנשים פה אין פנים/ רק חומה דקה חותכת/ את מה שיש להם בפנים
הגבול פה זר ואין בו ערך/ אין שום מגע ואין שום דרך/ המזרח שוב מסתתר/ מאחורי קירות
תביט למעלה ותראה/ את השמיים צועקים
בתוך דמעה שמתנפצת/ עולות תמונות מן העבר/ אינשטיין פה סיים בית ספר/ ורק הזמן כאן נעצר
ילדות שולחות ידיים/ כדי להראות את הסימנים/ אתה רואה שבעיניים/ זוהי תחנה סופית
הגבול פה צר…
"תחנה סופית" עם אהוד בנאי בהופעה בבארבי
"תחנה סופית" על גג בנין ההסתדרות בירושלים
תחנה סופית – צו השעה: גרסת ריקי גל ומוניקה סקס 2020
