תחושת הדאגה לילדים אופפת כמעט כל מי שהוא אב אוהב/ חרד. כשכותבים שיר – אפשר גם להוריד מחסומים "גבריים"  ולחשוף עד הסוף.  החזרה של  רמי קלינשטיין על צמד המילים  "ילדה שלי" אינה משדרגת איכותו הפואטית של השיר. מצד שני, נדמה לי שהוא לא התיימר/ התאמץ להביע דברים אחרים מאשר  מהות החוויה האבהית הזו, שהוא חש, שיש בה אהבה כמו גם דאגה ללא גבול.
קלינשטיין לא מנסה לשחק אותה "גבר". הוא חושף את הרגישויות שלו, מתפרק  ואינו מסתיר רגשנות. האב שיילחם בציפורניו על ילדתו, הוא לא סופרמן רוק זועם, אלא זמר-יוצר שברירי ורגשן, מתנצל, מרגיע, מחבק, מעודד, ועוטף במלודיה פשוטה את פעימות הלב ההומה  ("את כל ליבי אתן לך") אז גם אם קלינשטיין אינו מפתיע ביצירה מורכבת ומאתגרת, הוא שר בלדה שאינה תלויה בזמן, גם אין עליה תאריך תפוגה.  המוסיקה והטון מעניקים  למילים אמת אמוציונאלית.

בימוי צילום ועריכת קליפ:  Digistage

ילדה שלי/ הרבה דברים אני רוצה לומר לך
ילדה שלי/ על העולם הזה שמחכה לך
ילדה שלי/ הוא לא תמיד מראה לך
את האמת הוא מכסה כך/ שתתפתי להאמין לו אז
ילדה שלי/ משהו אצלך יתהפך בפנים
ילדה שלי/ חלומות שתפרת מבדים וורדים
ילדה שלי/  אחבק אותך כמו פעם
נשבע לנקום בזעם בכל מי/ שייעז לפגוע בך
ילדה שלי/ גם אם לא תמיד הייתי בשבילך
אני כאן עכשיו נשאר אנ’לא הולך/ את כל ליבי נותן לך
אז קחי מה שתקחי
ילדה שלי/ שוב קיבלת מכה מהרצפה
ילדה שלי/ מה עושים קמים בחזרה
ילדה שלי/ אין אדם שלא נופל
מה שלא הורג רק מחשל /  מה שהכי חשוב זה להשתדל
ילדה שלי/ גם אם לא תמיד הייתי בשבילך
אני כאן עכשיו נשאר אנ’לא הולך
את כל ליבי נותן לך/ אז קחי מה שתקחי
ילדה שלי/ לתקן הכל אני לא יודע איך
אם יש את שנינו זה כל מה שנצטרך
את כל ליבי נותן לך/ אז קחי מה שתקחי/ ילדה שלי