וידוי ה"אני" של רן שפירא אינו מתכתב עם המוסיקה. לשפירא יש מה לומר: עם מי הוא מסכים, למה הוא מודע, עם מה הוא שלם, ממה הוא מתעצבן, למי הוא לא נוטה להקשיב. וכן, הוא מתנחם בדבר הבטוח – אהבה.
אני נוטה לא לקבל הלחנה של כל טקסט. אפשר להלחין גם הוראות הפעלה של מדיח כלים, אבל אמנות ההלחנה היא השילוב האופטימלי בין מילים ולחן. הטקסט הפרוזאי בשיר נשמע דיבור על רקע הלחן והקצב המהיר. לא נוצרה כאן הקומפוזיציה המיוחלת שהופכת את האמירה ליצירה מוסיקלית קוהרנטית. המוסיקה קליטה, קולחת, עולה על נתיב רוק מיינסטרימי בזכות עיבוד והפקה משובחים, אלא שהיא נעה במקביל לטקסט. גם הקליפ הביזארי לא ממש יוצר לכידות תמאטית עם השיר.
רן שפירא כמה שורות במאי אינדי חייאט
אני לא נוטה להסכים עם אנשים שלא מסכימים עם עצמם/ אני מודע לכך שיש הרבה ממה שלא אוכל עוד להבין
אני שלם עם אי שלמות אבל עדיין מתעצבן מכל פגם
אני אוהב אותך
אני נוטה קצת להפריד בין אנשים שמסתכלים לאלו שעושים/ אני שמח שיש לי אפשרות לבחור ולהריח אשליה
אני נוטה לא להחליט בין החלטות מיותרות ומוותר מראש
אני אוהב אותך
כמה שורות להרגיע כמה שניות לנקות/ כמה רצון להשפיע/ כמה שורות
אני נוטה לא להקשיב לאנשים שמקשיבים רק לעצמם/ אני מודע לחשיבות של כל מילה ושל חיוך
אני רוצה הכל בשקט ויודע שאת אף פעם לא שקטה
אני אוהב אותך
כמה שורות להרגיע כמה שניות לנקות/ כמה רצון להשפיע/ כמה שורות
