"ושלטון העם שוב יורד אל הכביש, ואני מתבזה", שר מאיר אריאל ב-1990 בשיר שהיה אחד מתוך 4 שירים  במיני אלבום, בו ליוו אותו בקולות דורי בן זאב ודפנה ארמוני. אריאל התבסס על שיר של המשורר והפזמונאי יחיאל מוהר שכתב על רקע מלחמת סיני: "עברנו את תש"ח, גם את סיני עברנו, אנחנו נעבור גם במיצרי טיראן". אריאל שמע את השיר עת שירת בחטיבת הצנחנים של מוטה גור, ולימים כתב את "עברנו את פרעה/ נעבור גם את זה" בנימה צינית ומחאתית, בניסיון כביכול לנחם את עצמו ולומר: לא נורא. צריכים להיות אופטימיים בכל מצב קשה, ותמיד לחשוב, שתמיד עברנו דברים קשים יותר, ולכן נוכל לעבור גם את זה – הכל כמובן בנימה סקפטית, שאין לך יכולת לשנות סדרי עולם.
רעואל דניר לא יכול היה לחשוב על עיתוי נכון יותר. השיר אינו שיר עידוד, אלא השתתפות סרקסטית בצער עצמי, כאשר העידוד ("נעבור גם את זה") הוא נחמה פורתא, שיותר מאשר מחזקת – משלימה עם מצב מבאס. מאיר אריאל שר את השיר בקריצת עין, המתייחסת לסיטואציה בקלילות מחויכת. רעואל דניר מזדהה, אבל מתייחס לשיר אחרת. בעיבוד של יהל דורון, שהלך על פתיח חפלאי ארוך מנותק משהו, דניר הוציא מהמקרופון שלו גרסה יותר רוק דרמטית לשיר, שמקהה משהו את הנימה העוקצנית-לגלגנית של אריאל. זוהי כמובן פרשנות אחרת לשיר, יותר טעונה רגשית ופחות נוקבת שכלית. דניר יכול להתעודד מכך שהשיר הוא כבר  קונצנזוס, כך שגם הגרסה המלהיבה שלו עשויה להתחבב על הבריות.

מס הכנסה, הם עיקלו לי מגבר/ מס ערך מוסף, הם עיקלו לי משדר/ חברת החשמל עיקלו לי מצבר/ מינהל המים סתמו לי באר
ראיתי שאני מתדרדר למשבר, התחלתי הוזה/ אבל עברנו את פרעה, נעבור גם את זה.
טעות במחשב עלתה לי מיליון/ כספומט בלע לי יתרת חשבון/ מזכירה אלקטרונית דחתה לי ראיון/ שופט אוטומטי שלל לי רישיון
לעורך דין מכני שלשלתי אסימון בחריץ הפה/ אבל עברנו את פרעה, נעבור גם את זה.
למדתי מקצוע מועיל ונחוץ/ כדי שלא אהיה דחוק ולחוץ/ התמדתי בו, הייתי חרוץ/ ברם כשלון המערכת גם כן היה חרוץ!
מצאתי את עצמי עם המקצוע בחוץ, הולך ורזה/ אבל עברנו את פרעה, נעבור גם את זה.