שולי רנד מפרשן בדרכו ובשפתו את המתרחש בקרבנו. "מִשֶּׁנִּתְּנָה הָרְשׁוּת לַמַּשְׁחִית/ נִתְּנָה הַבְּחִירָה לָאָדָם לְהַחֲלִיט". ממש מתאים לכותרות של הבוקר. לחכמים העוסקים בתורה שבעל-פה ניתנה הזכות לא רק לעסוק בפרטי המצווה, ובפירוש התורה והלכותיה – אלא אף הרשות להמשיך ולדרוש, לפרש ולחדש הלכות לפי המציאות המשתנה. ובכך לשמור על הרלוונטיות לחיים המשתנים.
שולי רנד מתייחס ל"משחית" שממשיך להלום בלי להבחין בין "חיל, גנרל ויתום" (תרצו המגיפה שהשתלטה על חיינו), למציאות שנכפתה עלינו מלמעלה, שאין לנו אפשרות לערער עליה.
מה מציע שולי? להרכין ראש אל השמיים, לתת קול בבכי ולהמתין עד אלוהים ירחם. "זאת שְׁעָתוֹ הַגְּדוֹלָה/ שֶׁל עוֹלָם שֶׁנִּכְנַס עַל כָּרְחוֹ לִגְמִילָה/ שֶׁל עוֹלָם הָרָאוּי לִמְחִילָה/ זוֹהִי שְׁעַת נְעִילָה".
אשרי המאמין, ולא בנימה צינית. זו דרכו של רנד להבהיר את המציאות. השעה איומה, אבל היא יכולה להיות יפה. רנד שר את המילים בטון נוגה מפוקח בלי למרוח אותן ברגשנות יתר. המנגינה הצנועה משדרת את התובנה, שנשמעת תפילה – בין מוסיקה לדיבור, עטופה בצלילי מיתר רכים. שולי אינו מחפש להיט. הוא מנסה להיות כמה שיותר קרוב לאמונתו-תחושתו, והוא מאוד קרוב.
שולי רנד – משניתנה הרשות. צילום, בימוי ועריכת קליפ: עודד פרבר
מִשֶּׁנִּתְּנָה הָרְשׁוּת לַמַּשְׁחִית/ שׁוּב לֹא יַבְדִּיל בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע/ בֵּין גְּלוּי הָרֹאשׁ לִמְעֻטָּף בְּטַלִּית/ בֵּין שָׁחוֹר לְלָבָן, בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה.
זֹאת שְׁעָתָם הַגְּדוֹלָה/ שֶׁל הַבּוֹדְדִים מִשֶּׁכְּבָר מִמֵּילָא/ זֹאת שְׁעָתָם הַגְּדוֹלָה/ שֶׁל כָּל הַמְשַׁוְּעִים לְחֶמְלָה.
זֹאת שְׁעָתָם הַזּוֹהֶרֶת/ שֶׁל גּוֹמְלֵי חֲסָדִים בַּמַּחְתֶּרֶת/ זוֹהִי מַמָּשׁ שְׁעַת רָצוֹן/ לְרוֹדְפֵי רִיב, מַצָּה וּמָדוֹן.
זוֹ הַשָּׁעָה נִגְזְרָה הַגְּזֵרָה/ עַל עוֹלָם בְּפַחַד לִבְעֹר/ זוֹהִי שְׁעַת כֹּשֶׁר/ לְכָל מִי שֶׁמִּזְּמַן חָלַם לַעֲצֹר.
עַד אֱ-לֹהֵינוּ יְרַחֵם/ הַרְכִּינִי אֶת רֹאשֵׁךְ בִּפְנֵי שָׁמַיִם/ תְּנִי לוֹ אֶת קוֹלֵךְ/ שִׁפְכִי יַלְדָּה לִבֵּךְ, שִׁפְכִי כַּמַּיִם,/ עַד אֱ-לֹהֵינוּ יִנָּחֵם.
וְהַמַּשְׁחִית הִמְשִׁיךְ לַהֲלוֹם,/ לֹא יַבְחִין בֵּין חַיָּל, גֶּנֶרָל וְיָתוֹם/ בֵּין שֶׁבֶר כְּלִי שֶׁבָּרְחוֹב מְשׁוֹטֵט/ לְנַעַר שֶׁטֶּרֶם טָעַם טַעַם חֵטְא.
זֹאת שְׁעָתוֹ הַגְּדוֹלָה/ שֶׁל עוֹלָם שֶׁנִּכְנַס עַל כָּרְחוֹ לִגְמִילָה/ שֶׁל עוֹלָם הָרָאוּי לִמְחִילָה/ זוֹהִי שְׁעַת נְעִילָה.
זֹאת הַשָּׁעָה שֶׁל מִי שֶׁעָלֵינוּ/ כְּגִיגִית הַר כָּפָה/ זוֹהִי שְׁעָתֵנוּ הָאֲיֻמָּה/ הַיָּפָה.
עַד אֱ-לֹהֵינוּ יְרַחֵם/ הַרְכִּינִי אֶת רֹאשֵׁךְ בִּפְנֵי שָׁמַיִם,/ תְּנִי לוֹ אֶת קוֹלֵךְ/ שִׁפְכִי יַלְדָּה לִבֵּךְ, שִׁפְכִי כַּמַּיִם/ וֵא-לֹהֵינוּ יִנָּחֵם,
וְאַתְּ הָרִימִי אֶת רֹאשֵׁךְ אֶל הַשָּׁמַיִם/ תְּנִי קוֹלֵךְ בִּבְכִי/ וְהוּא יִמְחֶה דִּמְעָה אַחַר דִּמְעָה.
מִשֶּׁנִּתְּנָה הָרְשׁוּת לַמַּשְׁחִית/ נִתְּנָה הַבְּחִירָה לָאָדָם לְהַחֲלִיט.
