איך כתבו פעם שירי אהבה: "אור שקיעה מאיר פנייך/ צמתך בתוך ידי מוטלת".  נשמע כמו צילום אומנותי. ומי משתמש כיום ב"שדות שלף"?  לתיאר הליכה בשדה הפתוח? מצד אחד – התפייטות מופלאה. מצד אחר: מוסיקה יפת שמע, שאני אוהב להתרפק עליה, גם בלי להצטרף לעדרי קהל המזמרים באווירה קהילתית של שירי ארץ ישראל, שבראיה נוסטלגית היתה פעם יפה וטובה. אז כן, עדנה גורן עדיין עושה לי את זה עם "לפנות ערב" הקלאסי של יעקב שבתאי את סשה ארגוב. (*) הרומנטיקה הנוגה והנוגעת. עיבוד אווירה מרחבית (של לסלו רוט) שהולם ככפפה את הטקסט, משב רוח חם מן העבר. מצד שני: אני תמיד פתוח לקאברים, מהסוג שלא יוציאו ישן מפני חדש.
"שוקת" הוא צמד עלום (לא הגיע דף מידע ביוגרפי אודותיו), שמנסה להעניק לשיר הנ"ל צבע חדש. הקול הגבוה של הזמרת אחינועם קסל פורת (אנטיתיזה לעדנה גורן) גרם לי תחילה רתיעה מסוימת בגלל המבטא שלה. אבל בהמשך, השיר נפתח לפתע כפרח באביב באוריינטציה של מוסיקת רגאיי, במקצב מפיח חיים חדשים, בשירה אמוציונאלית מיוחדת, בניואנס של טון הדיבור המלוחש לקראת סיום, בעיבוד הפריך. להתאהב מחדש בשיר הזה, וכאמור מבלי להוציא את הישן מפניו.

* השיר מופיע בתקליט של עדנה גורן וקובי רכט "שירי סשה ארגוב" (1968). לאחר הוצאת התקליט שינה סשה ארגוב את ההרמוניה בבית השלישי באורח דרמטי. השינוי הוכנס בספר השירים והתווים "ככה סתם".

בין ברושים יורד הערב/ הסתכלי, הצל קרב אלינו,
יחפים נלך בשדות השלף/ כי היום, יפתי, עובר.
על כתפך ידי תנוח/ וצלי על יד צלך פוסע,
מן הים עכשיו נושב הרוח/ כי היום, יפתי, עובר.
בואי נשב, הכל רוגע/ בין עצי הפרדס היום שוקע/ בעלי גפנים הצל נוגע,
בחורשת האקליפטוס כבר החושך מתחבא.
אך… אור שקיעה מאיר פנייך/ צמתך בתוך ידי מוטלת,
ושחורות שחורות הן שתי עינייך/ והיום, יפתי, עובר.
שימי ראשך אצלי על ברך/ בצמה השחורה אקלע לך פרח,
ציפורים שרות את שיר הדרך/ על חורשת האקליפטוס כבר הלילה מכסה.
אך… בין ברושים עולה ירח/ הסתכלי, כל כך שקוף הלילה/ במרחב שדות ינשוף צורח
ואחריו יללת התן