הדיבור על "שטח אש" ופחד בירושלים אינו הופך אצל הראל מויאל לאמירה ממוקדת. הוא עטוף בהתרפקות וברומנטיות מרככת. מויאל אינו הזמר-יוצר שילך עד הסוף בהבעה נוקבת. הוא ייצר תבשיל ים תיכוני, פאנקי מזיז ופריך: כרך געגועים ל"חיוך עיניה החומות" במצב של "חסר היגיון".
שרבוב השפה הערבית הוא ניסיון לפולקלוריזציה של השיר דרך ילד בסמטאות העיר. השיר זורם בנתיב קליט של קצב ומלודיה שעולים על כביש 1 בנסיעה נינוחה, זרימה בלי עכבות, בלי לצעוק את הכאב או להביע החלחלה, אלא יותר פשרה שמנותבת למסלול המיינסטרים שלו. ייאמר לזכות: ככמי שכותב וגם מעבד לעצמו – הוא שר מתוך עצמו, וזוהי ללא ספק המוסיקה שמשקפת אותו ללא כחל וסרק. לא מעט.
שוב בדרך אל ירושלים, שטח אש/ אני מציץ בשעון וכבר רבע לשש/ בחוץ אנשים כבר איבדו את ההיגיון/ גם אני בערך, אז אני הולך
והחום הזה של אוגוסט עדין/ מזכיר לי ת'שיר/ ששמענו ברכב שלך בשנות התשעים/ אנשים צועקים מהבסטות לעברי/ אז אני הולך… הולך
וכשאגיע בסוף היום, אליך/ עיניך החומות שוב יחייכו אלי/ ילד בסמטאות שומע שיר/ וברדיו מישהי שרה
וואלאק אינתא כולי וואיינייה, חובי/ אל עולי ווארדה עליכום, כפייה/ וואלאק אינתי כולי וועייניה, חובי/ עליכום יא סאלאם/ עליכום יא סאלאם
שוב בדרך אל ירושלים, שטח אש/ אמהות לבושות בשחור, מפגינות בדרך/ אנשים פוחדים לעלות על הרכבות/ מציאות כואבת, אז אני הולך…
וכשאגיע בסוף היום, אליך/ עיניך החומות שוב יחייכו אלי/ ילד בסמטאות שומע שיר/ וברדיו מישהי שרה
וואלאק אינתא כולי וואיינייה, חובי/ אל עולי ווארדה עליכום, כפייה/ וואלאק אינתי כולי וועייניה, חובי/ עליכום יא סאלאם/ עליכום יא סאלאם
וכשאגיע בסוף היום, אליך/ עיניך החומות שוב יחייכו אלי/ ילד בסמטאות שומע שיר/ עליכום יא סאלאם/ עליכום יא סאלאם
3 תגובות
נחמד מאד. תמיד חיבבתי את מויאל.
שיר מהמם, מי שר את הקטע בערבית?
שיר מדהים