שימי דיאי חשב "צלצולי פעמונים", כתב בהשראת השיר הזה, וגם מצא דרך לדגום את יוצרתו, אהובה עוזרי לשיר באמצעות קבצי שירה מקוריים. דיאי אינו הקול הגדול שמנסה לכבוש מקום בין האייל גולנים והפאר טסים באיזה שיר שמח לכפיים או שיר לשבורי לב מתייפחים מבתי החרושת לשירים "מזרחיים". הוא חשב על יצירה משולבת: לחבר געגועים של המקומות הזכורים מהילדות ליופי הלירי הראשוני של "צלצולי פעמונים". דיאי ככל הנראה מחובר בטבורו לשיר של היוצרת המופלאה, למוסיקה האותנטית, צלילו המיוחד של הבולבוטרנג. ליפי הלחן והקצב, לשירה הלא מתיפייפת. הדגימה נשמעת כמו חלק אורגני של השיר. ראשים מדברים. הפשטות השורשית שמובילה לאותו מקום של צליל פעמונים שמהדהד בתוך הלב, שמוביל אל ימים של שקט ורוח מחבקת לוחשת אהבה. מילים פשוטות – החיבור כמו נולד לשיר אחד. תפרי ההשתלה נמסו.
סירים על האש, ריחות של שבת/ נרות בצבעים זורקים לי מבט.
לילות של חמסין, ניחוח יסמין/ קול שמזמין צלצולי פעמונים.
צלצולי פעמונים בתוך ליבי מהדהדים/ על אם הדרך בי פוגש ליבי הומה ומתרגש
עודני כאן למענך.
רגעים של אושר, חלום/ חיבוק של ילד וחום של משפחה,
ימים של בוקר ושמש מטפסת מוסרת הבטחה.
עיני זלגו דמעות של אושר/ חיי היו ימים של בוסר.
בקצה הרחוב, מכולת קטנה/ סודות מתוקים, סמטה ישנה.
בצל השכונה, שמחות בגינה/ וקול מנגינה, צלצולי פעמונים.
צלצולי פעמונים בתוך ליבי מהדהדים/ על אם הדרך בי פוגש ליבי הומה ומתרגש
עודני כאן למענך.
רגעים של אושר, חלום/ חיבוק של ילד וחום של משפחה,.
