עולים על מקטע מחשבות שיש בו תרפיה עצמית לאחר משבר, פניה לאבא – בגוף שני מלווה זכרונות וגם בקשה ממנו לחשוב על אמא ולהיות חזק. ניסיתי לעלות על קו המחשבה של שיקו סיני. למעשה – קיויתי שהמוסיקה תלכד את התמליל המבולגן לנרטיב מיוחד. צערו מגיע בטון שברירי  שהזכיר לי לפחות על הפתיחה משהו מלו ריד, אבל בגדול – מי שמחפש שירה מהוקצעת – לשוא יחפש. שיקו שר את תוגתו  באנטונציה מלנכולית ובמנגינת געגועים בחדרו הפרטי, כאילו לאנשים הכי קרובים לו. מבקר המוסיקה צריך להחליט אם הוא מסתפק באמינות ההבעה או מחפש ערך מוסיקלי מוסף. אומר את זה בפשטות: למרות שאני מאמין לסיני, הייתי רוצה לקבל ממנו ביצוע טוב מזה. בגרסה הזו – הסיפור הלא קוהרנטי נוגע אבל  לא מגיע/ מחלחל.

*** זה לא סוף העולם נכתב על רגעיו האחרונים בעולם זה של אביו של שיקו, חיים סיני ז"ל, שהלך לעולמו לפני כ-16 שנים. בשיר משתתפת בקולה, טליה סיני, שהיא נכדתו בת ה-12, שלא הספיק להכיר.