שירה קיזלשטיין (בתו של דובי קיזלשטיין, המתופף) בחרה בגוף שני כדי לתאר מערכת יחסים טראומטית בינו ובינה. מה היא רוצה לומר לו? אולי יש להחזיר את השיר אל הכותבת כדי שתבהיר. האם היא יודעת מה היא רוצה? מצד אחד היא חוזרת להיות שלו בסוף כל יום, מצד שני – היא אומרת: "אני לא בשבילך – אז תוותר". מחליטה בשבילו, ובכל זאת נשארת איתו. הניסיון לקשור את הטראומה שלו ב"מלחמה" הוא פשטני ואקראי. שירה קיזלשטיין לא הכי יודעת מה היא רוצה מעצמה, ובמקום לחתור לטקסט פשוט ואמין, היא יצרה שיר שטוח וחסר אמינות. גם השימוש בטבע (שמיים באפור שמעבירים קור) הוא שבלוני וסתמי. אם המוסיקה אמורה להעיד על סערת הרגשות העוברת עליה – גם כאן יש תחושה של לא בשר לא חלב,. הגם שהמנגינה מקבלת ציון עובר, התחושה היא של התבכיינות עקרה יותר מאשר מבע עומק של מה שעובר עליה. גם הקליף המצורף אינו משפר את המצב.
אתה רוצה/ אתה איתי/ אתה סוער/ שובר מראה
אתה בוכה / בועט בקיר/ אני שקופה אז נעלם/ אתה כועס על עצמך/ נתת לי את עולמך/ יצאת לחפש את האשם במלחמה
אתה חוזר בחזרה / אני שלך כמו תמיד / לא מבדילה בין חלומות / כשמציאות פוגעת בי/ ואם תרצה ללכת שוב/ תדע שאין לאן לשוב / במלחמה הזו שלך נותרת לבדך
ובסוף כל יום אני חוזרת להיות שלך / בסוף כל יום אני בורחת לחיבוק שלך/ בסוף כל יום אני יודעת / אני לא בשבילך אז תוותר
אני אקום מהשברים/ קשה, בכל שורף בפנים / ולא תדע כמה כואב לי
והשמיים באפור מעבירים בי את הקור/ ואין לי כוח עוד לתת גם אם תחזור
ובסוף כל יום אני חוזרת להיות שלך / בסוף כל יום אני בורחת לחיבוק שלך/ בסוף כל יום אני יודעת / אני לא בשבילך אז תוותר
ובסוף כל יום אני חוזרת להיות שלך / בסוף כל יום אני בורחת לחיבוק שלך/ בסוף כל יום אני יודעת / אני לא בשבילך אז תוותר
