שי גבזו מפנטז חופשה באבו דאבי לרגל הנורמליזציה. מצד שני הוא חש קצת מוזר על רקע מה שמתרחש במקום שהוא גר. המגיפה, הסגר, הפוליטיקאים המטומטמים. איך מחברים שלום (נורמליזציה) עם מגיפה.
מוזיקלית, אבו דאבי לא כאן, גם לא ישראל. גבסו לוקח אותנו לאיים הקריביים, רגאיי ג'מייקני בעיבוד. התוצאה – קריצת עין קלילה וחיוך, קצב ומנגינה לחגים, שעשויים להזיז את חסידי ברסלב כמו את מפגיני בלפור.
שי גבסו לא ניסה להרעיד בשיר הזה את אמות הסיפים של המוסיקה המקומית, גם לא ליצור שיר מחאה פוליטי. לפי הקומוניקט שנשלח מדובר ב"פנטזיה פוליטית מוזיקלית שתכניס לאווירת השלום עם איחוד האמירויות ותגרום לנענע אזורים שלא הכרתם בגוף".
לא בטוח שאווירת השלום ממש שורה עלי. השיר הזה עושה יותר חשק לבקריביים. באשר לאזורים בגוף. זזתי קלות, אבל לא יצא לי להכיר אזור שאני לא מכיר. מה שאומר: נרד מסולם היומרות ונישאר באזורים טובי מזג. לא יאוש. נחמד. לא יותר.
איך בא לי אבו דאבי/ פול וויקנד לאבי דאבי
ים, שמש, בטן, גב/ צף במים איטי כמו צב
אוח בא לי אבו דאבי/ להתפרק על לאבי דאבי
עוד קצת שמש בטן גב/ של וויקנד איטי כמו צב
היי/ אני בטרמינל/ הנה עוד סקנדל
עוד חבר בכנסת בלי מנת משכל
היי/ אני בטרמינל/ הנה עוד סקנדל
עוד חבר בכנסת לא חבר בכלל
אימצתי כלב, גם חתול/ מצאתי את עצמי סגור בכלוב
תקופה משוגעת, תקופה ארוכה/ שמישהו יגיד לה מספיק ותודה
עוד יום/ עוד יום/ עוד יום/ עוד יום כולם ייאוש
מישראל ועד כוש/ וטראמפ באפ אפ אפ/ וכולם בדד דד דד
היי/ אני בטרמינל/ הנה עוד סקנדל/ עוד חבר בכנסת בלי מנת משכל
היי/ אני בטרמינל/ הנה עוד סקנדל/ עוד חבר בכנסת לא חבר בכלל
איך בא לי אבו דאבי/ עוד צעד, עוד צעד/ הדלתות נפתחות לי מעצמן
