כבר בוגרת (21) הילדה מבית הספר למוסיקה. איך עברו השנים. עכשיו שי המבר מנסה התמודדות של ממש בעולם, שבו בכל דקה נולד כוכב ריאליטי חדש. האם מישהו רואה אותי, היא שואלת בשיר, שאמור להציב אותה על מסלול חדש. בינתיים זה יותר משמע אוזניים מאשר מראה עיניים. אמבר עושה שימוש באור ראשון של בוקר כדי לשיר על עצמה, מעמידה את עצמה מול "העולם" בצורה הכי סתמית ("שביר", "אותו הדבר") ולא אומרת אומרת כמעט דבר פרט לכך שהיא רוצה לקחת את מה "שמגיע לה", שנועד לה.
צליל הקולות השמימי  והטון הרך והמאופק בפתיחה יוצרים עניין בשיר.  את מהעבר  ל"כל העולם אותו דבר/ שום דבר לא יגמור אותי", שרה אמבר בטון גבוה דרמטי, שנשמע רגשנות שעולה על גדותיה ללא אחיזה בתוכן השיר. הצבתה מול העולם – משדרת משהו לא מוגדר, סתמי.  מה הבעיה שלה? מה מהות החרדה? מדוע אינה יכולה להגיע למה שמגיע לה. קטע ההתרגשות  מופרז, נטול עומק אותנטי. זה לא השיר החזק שיצעיד אותה לקריירה מבטיחה.

אור ראשון מרוח על גגות העיר/ מי יבוא אל היום ומי צריך להסיר
מהבגדים את הלילה
רק רציתי לדעת אם מישהו רואה אותי/ רק רציתי לדעת אם מישהו רואה אותי
זמן דוחק והעולם נראה שביר / לא מנצחת אז אין לי מה להפסיד
אני שמה הכל
רק רציתי לקחת את מה שמגיע לי / רק רציתי לדעת שבסוף זה יהיה שלי
כל העולם אותו דבר/ איפה מתחיל איפה נגמר /שום דבר לא יגמור אותי
רק רציתי לדעת אם מישהו רואה אותי
אור ראשון משכיח שהיה אתמול/ כל מה שלא אמרתי עוד יושב בגרון
זה שוב למטה למעלה
רק רוצה להגיע לא אכפת לי מהמחיר/ רק רציתי לדעת שכל זה בשבילי
כל העולם אותו דבר/ איפה מתחיל איפה נגמר / שום דבר לא ישבור אותי
רק רציתי לדעת אם מישהו רואה אותי