שי פרי משתף בסיפור אישי. הוא שר אותו הכי פרוזאי, מוותר על חריזה, על קצב פנימי. סטורי טלר שמשתית את הסיפור של שינויים בחיים, עד עכשיו היהה "חנוק", הזמן חלף, אבל עכשיו יש לו פנאי לחשב מסלול מחדש. נעזר במי שמעודדת אותו להשתחרר מפחדים ולגדול. ניסיתי לחפש את המיוחד בטקסט – לשוא.
פרי שר במסלול שגרתי את השתלשלות חייו. אקורדים פשוטים, רגש מאופק. מנגינת פולק שעושה חסד עם המילים. עיבוד אקוסטי פריך לגיטרה. מעבר הרמוני משדרג. שימוש תחושתי בפלצט.
למרות שהשיר כתוב בפרוזה, פרי מצליח להניע אותו במנגינה ובטון שמשדרים אמינות, כאילו הוא בעצמו אומר: אין לי דרמות גדולות לספר עליהן. אני מסתפק בסיפור שגרת חיי על ההבנות והתחושות והאירועים שממלאים אותו. תקשיבו לאינטימיות שלו שהיא סייסמוגרף רגשי מדויק. נדיר לשמוע פולק אקוסטי אותנטי בעברית. שי פרי יכול. יש לו את זה.
מדמיין מקום, שבו אוכל/ להתנהג טבעי /בלי מחשבות, בלי עכבות פשוט חופשי
אני מבין, יחסית מוקדם/ שהמקום הזה נמצא אצלי בעולם/ הוא בפנים/ לא משנה איפה
את אומרת לי, שאני יכול/ שאם נביט בסימנים שמסביב/ נבין הכל/ ואולי לא נפחד יותר לגדול
עזבתי מקום, בו הייתי חנוק/ לא שמתי לב כל השנים, הייתי עסוק/ עכשיו אני פנוי, אין הרבה מזומנים
אבל יש זמן ביום חול, אני מוקף בחברים
אני יורד לשוק, לעשות קניות/ את בתוך הלב שלי עם הקולות והריחות
אני מביא לך זר, חמניות סגורות/ מול האור שלך לאט הן נפתחות
את אומרת לי, שאני יכול/ שאם נביט בסימנים שמסביב/ נבין הכל/ ואולי לא נפחד יותר לגדול
את אומרת לי, צריך פשוט לבחור/ את מקשיבה לי / וזה הכל/ זה הכל