לפעמים, כשרוצים להגדיר נוסטלגיה, עדיף להביא שיר במקום. קחו את "אהבת נעורי". בנוסטלגיה טמון זיכרון תחושתי. לשלום חנוך יש שני שירים כאלה שמחזירים לקיבוץ נעוריו, משמרות: "לילה" ו"אהבת נעורי". הראשון עוסק במקום עצמו: "בביתני התינוקות מייללים בהפסקות/ נצבט הלב היי אמא עורי/ אומר הלילה ושוכב". השני נוגע באהבת נעורים ראשונה. האם באהבת נעורים בקיבוץ יש משהו שונה מאהבת נעורים עירונית?
לפחות במראות: "זיכרון שעולה בי שוב/ פרדס רטוב יללת התנים/ ואת שהיית אהבת נעוריי" כלומר יללת התנים בפרדס רטוב מתעוררת ממש כמו זכרונה של האהבה ההיא. יש משפט שיגדיר טוב יותר געגועים לעבר?
שלום חנוך נמנע שנים לשבץ את השיר באלבום.  לבסוף שוכנע, והשיר נכנס לאלבום "אור ישראלי".
למרות הסוד ("לא נתתי לאיש לדעת") שישים מילה לפינת רכילות? מי הייתה נערת הקיבוץ שבה התאהב והסתיר את שמה? בקיבוץ יספרו לכם על אילנה דוידביץ', יפהפיה שלמדה שתי כיתות מעליו – היא שהסעירה את נפשו של ילד עצוב ששוטט לבדו בשבילי הקיבוץ. אילו ידעה לאיזה שיר מרגש הובילה.
לא רק המילים: המנגינה היא שהופכת את הזיכרון לממשות מעוררת געגועים, לשיר צובט לב, לאיזשהו Deja vu קולקטיבי. שנסון עטוף בצליל אקורדיון, ורבים ממי שחוו אי-פעם אהבת נעורים חמקמקה, שמתגעגעים לריח פרדסים וליללת תנים, ייכבשו ע"י המנגינה שיש בה משהו מאוד מכאן וגם אלמנט כזה מינואטי. לתוך צליל הגיטרות היפהפה של "מוניקה סקס" שניגנה בהקלטות, נכנס פסנתר נהדר. מוסיקלית, תזכורת לתקופה תמה, נטולת רוק, מנגינה שנסונית, חמה, קסומה שכמוה נולדות לעיתים נדירות.

שלום חנוך אהבת נעורי בהופעה

הייתי ילד בלילות עצוב / משוטט לבד / לא נתתי לאיש לדעת / את היית אהבת נעורי
הייתי ילד בימים חולם / מנגן ושר / מדמה לי שאת שומעת / את השיר הראשון בחיי
מסתכל איך את רוקדת / מסתובבת ונצמדת / רק אני צופה מהצד / אני נשאר ואת עוזבת / רחוקה לא מתקרבת / זיכרון שעולה בי שוב / פרדס רטוב יללת התנים ואת / שהיית אהבת נעורי
ולא הייתי איתך כמעט / כל כך מעט ואמרת לי שאת נוסעת / ואולי לא אראה אותך שוב
הייתי ילד בלילות עצוב / משוטט לבד / לא נתתי לאיש לדעת / את היית אהבת נעורי

שלום חנוך אהבת נעורי פסטיבל הפסנתר 2020

שלום חנוך פייסבוק