אני חוזר דרך קבע אל שירי האהבה של שלום חנוך. יפים-מרגשים לנצח. שלפתי את האלבום "לא יכול לישון עכשיו" מ-1992. יש בו אוסף של שירים לנצח. השיר הזה הוא כבר געגוע. איזה דז'ה וו. אהבה מהולה בכאב גדול. אהבה שהפכה כאב. המילים והמנגינה מביאות הכל. לו רק יכול היה להביא ישועה, היה מושיע כבר מזמן. נאחז באפשרות "שלא הכל אבוד".
זה שיר אהבה שברגעים מסוימים הופך עצב לדמע. אני לא יכול להסביר איך נולדת מנגינה בלעדית כזו. אני רק יכול להעיד איך מנגינה כזו מחלחלת אל מתחת לעור. ב-2010 ב"תחנה רביעית" שסיימה את מסע ההופעות לאורך אלבומיו, אירח שלום את ריטה לדואט של השיר הזה. ראיתי את הוידיאו וחזרתי למקור.
* את "את מביאה הכול לידי דמעות", הקדיש שלום לידידתו השחקנית טליה שפירא, שנפטרה באותה תקופה (1992) מסרטן.
שלום חנוך את מביאה הכל
"מביאה הכל" עם משה לוי – "יציאה"
את מביאה הכל לידי דמעות
ביום יפה כזה, יכולנו לבלות
בחוץ אביב מדליק פריחה
רציתי לבקש ממך סליחה
רציתי להצחיק אותך
והנה את בוכה
לו רק יכולתי להביא לך פתרונות
כל מה שרק ניתן
היה כבר כאן מזמן
להביא לך פתרונות
כל מה שרק ניתן
היה כבר כאן מזמן
בלי שהרגשנו, השתנה הלב
בלי שניחשנו האהבה הפכה כאב
אין לעולם דבר פשוט
אי שם בדרך מחכה טעות
אי שם קיימת אפשרות
שלא הכל אבוד
ולו יכולתי להביא לך פתרונות…
