האווירה בשיר, הקצב, טון הסיפור מחזירים ל"משיח". גם השיר ההוא היה סוג של סרט. הפעם – הפקת סרט מתח של ממש. יש מצלמה. יש מאפרת. יש סיפור רצח. יש מוסיקה. שיר האפוקליפסה עכשיו בסרט, במציאות.
על רקע אירוע מקומי של רצח בלב שכונה בעיר הגדולה, נקלט בעין המצלמה מטוס "שננעץ במגדלי התאומים", יום האסון הגדול, פיגוע ה-11 בספטמבר, המתואר כ"סוף העולם". גם הוא נכנס לסרט של שלום חנוך. חנוך נוגע במציאות של כאוס אורבני בחיים העכשוויים דרך עין המצלמה, וגם מערב את עצמו כמספר בתוך זירת הצילומים של סרט שיש בו "קצת אקשן קצת מין". חשים את האפלוליות ומריחים אלימות באוויר.
צלילי האקורדיון הם ליווי אפקטיבי לקצב המייצר את תחושת המתח והאווירה האפלולית בשיר. הקצב, המנגינה מקדמים את הסיפור הדרמטי בהפקה מוסיקלית מלהיבה. יש כאן לא מעט אקשן, ושלום בשירה נרגשת מצליח לעשות "זום אין" חזק לתוך מערבולת ההתרחשויות בשיר.

אדם עטוף מעיל בליל ירח/ בניין בלב שכונה בעיר תחתית/ אורות של מכונית חתול בורח/ חלון מואר, וילון, קומה שלישית
צללית אישה  פושטת איזה בגד/ מאחוריה בא ומתקרב עוד צל / מופיע במראה אשר מנגד/ מסתובבת לאחור להסתכל
זום אאוט זום אין/ קצת אקשן קצת מין/ זום אין
תנועת היד אל פיה היא צורחת/ את קריאתה בולעים קולות הרחוב/ גופה פתאום נמתח והיא צונחת
לאורך השטיח הצהוב
שלוש קומות המעלית יורדת/ מול הפתח ממתינה מונית/ לפתע קול של ירייה בודדת/ איש במעיל נזרק  אחורנית
זום אאוט זום אין / קצת אקשן קצת מין/ זום אין זום אאוט
זום אין
בתוך המהומה ממש באין מפריע/ סוף העולם מגיע בדיוק היום/ בעין המצלמה מטוס על קו רקיע/ ננעץ במגדלי התאומים פתאום/ יוצאת מהמונית אישה בלונדינית/ חולפת בקלילות על פני המת/ נראית כמו מדונה יהלומים ומיני/ לא בטוח מה היא באמת
אני על הרצפה נתקל במאפרת/ שופך את הקפה נוקע את הברך/ ממש כשהזום מתחיל להתקרב/ והסקסופון בחוץ קורע את הלב
לפני שנגלה מי הרוצח/ צריך עוד לברר מי פה הלשין/ מזל שבמקרה אני יודע/ אחרת לא הייתי מאמין
זום אאוט זום אין/ קצת אקשן קצת מין/ זום אין  זום אאוט  / זום אין