שלומי שבת יוצא לפרק השלישי של "שלומי וחברים", מהאלבומים המצליחים מאז ראשיתו של הפרויקט לפני 20 שנה, ומצרף חבר חדש – אליעד – למשפט כמו "מאמי בואי נחלום בגדול". הו מאמי, מה היו האוהבים המבוגרים והצעירים עושים בלעדייך.  שיר כזה מתאים לי כאסקפיזם בימים שנגיפים ופוליטיקאים מתקיפים אותי. ענוגים הקולות החמים, הרומנטיים העטויים בשכבת מלנכוליה דקה.
השיר יעלה בלא האזנת מבחן שניה לנתיב הנסיעה המרכזי. ידיד הרדיו, נחטף בקלות לרשימות הפלייליסט. טקסט? סוג של אסקפיזם רומנטי אקראי. לה יש את כל הקסמים, שמלה בלי עקבים (יחפה?) והוא כותב לה בשירים מילים (איזה מילים), ועושה לה שמח, מוריד לה את הירח. הו, מה היו האוהבים עושים בלי הירח הישן והטוב. אז כן, משרבטים משהו סנטימנטלי לטובת מנגינה ענוגה, צליל מקהלתי שמימי, נגיעות מחניפות של מוסיקה מזרחית. שלומי שבת מתחבר לשירים כאלה בתאימות של כפפה ליד. לחם פריך לחמאה. אליעד מוסיף שכבת ריבה. נמרחים זה בזה, אבל במתיקות מופחתת, כדי לשמור על איזושהי אותנטיות נוגעת ומגעת. עליתי לנתיב שלהם, פתחתי חלון, ברחתי מנגיפים ומפוליטיקאים.

סתם לשבת איתך מול הים/ מזמן לא ראינו שמיים אואואו
תגידי שמעת מהר זה בעצם לאט/ רחוקים מהבית אואואו
לך יש את כל הקסמים שמלה בלי עקבים/ מאמי בואי נחלום בגדול
מי כותב לך בשירים מילים איזה מילים אואואו
תגידי איך את עושה לי שמח/ אין יותר עננים
נגמרו הגשמים ושוב אני זורח/ איך מורידים ת'ירח
שיפלו כוכבים ככה זה בחיים
יום בואי ניקח לנו יום/ זה רק בגלל הרוח אואואו
תראי איזה חום את לידי איזה חום/ חיוך שמרוח אואואו
לך יש את כל הקסמים שמלה בלי עקבים/ מאמי בואי נחלום בגדול
מי כותב לך בשירים מילים איזה מילים/ אואואווו
תגידי איך את עושה לי שמח/ אין יותר עננים
נגמרו הגשמים ושוב אני זורח/ איך מורידים ת'ירח
שיפלו כוכבים ככה זה בחיים