שלומי שבת ממשיך לרוץ עם החברים שלו לקראת "שלומי וחברים 3" – הפעם רותם כהן, בשיר שברון לב של גברים בוכים על אהובתם הנוטשת. מצד אחד – כמה זרחה השמש איתה, מצד אחר – איך היא עושה לו את זה, הרי היא לא תמצא אחד כמוהו או אחד שאוהב אותה יותר. לרותם כהן ששרבט, כדאי להעיר כי אין הנחתום מעיד על עיסתו, לבטח כשהוא מתרברב בפניה על סגולותיו. את האור שלה היא הכניסה לתוך תפילותיו, אז מה קרה שהעילוי והמאהב הגדול מתבכיין? איפה טעה? לכך אין לכהן תשובה בשיר.
הנוסחים האלה של "שבורי אהבה" בפופ הים תיכוני לא רק שאינם מקוריים, אלא שחוקים וקלישאיים. גם בשיר הזה לא אשתתף בצערו של הכותב או בצער הדואט שלומי שבת את רותם כהן.
בגבו של השיר נושבת רוח פלמנקו ספרדית. המנגינה יפה. סלואו רומבה קליט וידידותי לכביש הראשי או לעמעום אורות בחדר האינטימי.
יותר משמעותי מאיך שהיא הולכת לו – הרגש שהולך לפניהם, ובמיינסטרים הים-תיכוני זה אומר מקום טוב ברשימות השידור של תחנות הרדיו בשבועות הקרובים. דואט שיגיע ללבבות, ותודה למבקר המוסיקה, רק שיפסיק לחפור ולבלבל את המוח.
שלומי שבת ורותם כהן גם אם טעיתי
זרקת לי לא פעם / עם כל השואו והדרמה / אמרת לי מילים קשות / וזה תוך כדי שאת קמה
ידעתי שאת אוהבת / משם בא כאב / הרי לא תמצאי אחד כמוני
וכשהגעת אליי/ יפה כמו אמש / כל העונות איתך / הפכו להיות השמש
לוקח אוזו על הים / איך נפגשנו לא סתם / אני בוחר אותך כל בוקר
איך את הולכת/ את האור שלך/ הכנסת אל תפילותיי/ את הכח שלי לקום
על רגליי טעיתי
איך את הולכת/ כשכגופי נותר קפוא משתיקתך/ גם אם טעיתי
זה לא אומר שאני אלך / תגידי איך את הולכת
וכשהגעת אליי / פצועה כדי לנוח / שהמפרש שלך / איבד לו את הרוח
ידעתי שאת תרצי / יותר ממילים / אני מוכן עכשיו להיות כך
סיפרת שקשה לך / שאני לא נפתח/ דיברת על הקלות / ועל לוותר
ירדו לך דמעות / בואי נודה שלא מעט / הרי לא תמצאי אחד/ שאוהב אותך יותר
איך את הולכת / את האור שלך / הכנסת אל תפילותיי / את הכח שלי לקום / על רגליי טעיתי
איך את הולכת / שגופי נותר קפוא משתיקתך / גם אם טעיתי / זה לא אומר שאני אלך
תגידי אז איך את הולכת
שלומי שבת סטלוס ואורן חן כשאליך אקרא
