אין אהבות מושלמות, כמו שאין פרידות סופיות. אפשר להפוך את המשפט: אין פרידות סופיות, לכן – אין אהבות חדשות מושלמות. גם אם הוא צופה שהיא תהיה עם מישהו אחר והוא ימצא אהבה – עדיין בפנים יתגעגע "עד היום האחרון"
לא הכי ברור מה עושה "השיכור" בשיר ואיך הוא ידע את "סוף הסרט". סוג של שוטה הכפר? וגם: איך הוא יודע שלא יהיה שקט בפנים? אולי האהבה החדשה שימצא – תשכך/ תכבה את האהבה הקודמת?
טקסט פשוט לא מלוטש דיו על זוגיות שלא שרדה והשאירה אצלו משקע כבד. המנגינה המלנכולית נושאת אותו על כפיה. כנ"ל העיבוד של לורן פלד. שלומי שבת שר את התחושה בטון אותנטי, מסייע למנגינת התוגה להגיע ולגעת. שבת יודע לקרב כמעט כל שיר לחלקת האלוהים שלו, וגם כאן אתה איתו בתחושתו העצובה.
זה נכון שלא שרדנו את הלילות הארוכים/ איזה שיכור גילה לנו את הסוף של הסרט/ אולי רק בחיים אחרים ורחוקים/ הייתי גורם לך להיות מאושרת
זה נכון שאין ניסים ואין תמיד תשובה/ אני אפגוש אותך איתו בעוד כמה שנים/ וגם אני כבר אסתדר ותהיה לי אהבה/ אבל אף פעם לא אהיה באמת שקט בפנים
כי את/ את חיה בתוכי/ בגופי וברוחי/ ובכל רגע בחיי/ את נושמת בי/ כי את/ את גרה בלבי/ את הרוח בגבי/ עד היום האחרון/ את תמיד איתי/ תמיד איתי
זה נכון שלא הצלחנו להחזיר את השנים/ העולם עוד מסתובב – עוד יום, עוד שבוע/ אולי רק בחיים אחרים ונכונים/ היינו נשארים ולא הופכים לגעגוע זה נכון שאין ניסים ואין תמיד תשובה/ אני אפגוש אותך איתו בעוד כמה שנים/ וגם אני כבר אסתדר ותהיה לי אהבה/ אבל אף פעם לא אהיה באמת שקט בפנים
