אתם חושבים ששלומי שבת הרגיש בריק של זאפה אחרת מאשר במלא של קיסריה? ממש לא. הוא הצליח לצמצם את ההופעה הרגילה שלו ל-29 דקות ו – 14 שירים, מופע שהכיל את מלוא התמהיל במעין מחרוזת, שהתחילה מ"בראשית עולם" עבר דרך "לכל אחד יש" ו"אבא", גיוון בסלסה של "מלדיטה לונה" , נחת בחוף של טרפטוני ומשם התלהט ל"בגלל הרוח" והגיע עד "ואני שר" ו"תנו לגדול בשקט".
טורקי-יווני-דרום אמריקני. בגלל הקורונה, המוסיקה הפכה לרוח פרצים שהקימה את מנמנמי הסלון להפעיל ידיים ורגליים. העממי ניצח את המתוחכם והאלטרנטיבי. הבוזוקי והדרבוקה הניעו את המסיבה. אל תאתגרו את שבת בהמצאתו מחדש, כי כזה (שבת) יש רק אחד, וככזה יש לו רשיון לחזור על אותה חגיגה, בטח בימים שפופי רוח.
שירים: בראשית עולם, שתדעי, לכל אחד יש, אבא, מלדיטה לונה, מתוקים, נעימת השיכורים, מתוקה, בחוף של טרפטוני, בגלל הרוח, אין עוד מלבדו, יש לך, ואני שר, תנו לגדול בשקט.