שלי טל מבטאת את רוח היצירה/ כתיבה שלה בעידון, בפריטה קלאסית, נגיעות פלמנקו וקצב שנתמך ע"י בס אפקטיבי. אכן: יש בשירתה תחושה של עולם אחר – הולך ונכחד. זהו ביצוע מורכב מיוחד, במקצב, בהרמוניה, בעיבוד הנדיב – המרחיב יריעת הליווי השיר בסיום. יחד עם זאת, ניקיון השירה של שלי טל, הניסיון שלה להיות "אומנותית", הוציא מן השיר את "תחושת החום", ולא הפעיל את זרימת הדם בעורקים המובילים אל הלב, לא גרם לי לעוף.
שיר שחולף בי עוצם את העיניים/ מרעיד לי את הגוף מהראש עד הרגליים
עולם אחר/ נכנס בי/ נכנס מהר/ מגיע ומסתער/ עלי/ והכול מתבהר/ ויוצא
לנגן שיר לנשק עם השפתיים/ להרגיש את החום, דם זורם בידיים
עולם נבחר/ נכנס בי/ לא מוכר/ ולא זר לי/ עולם שחדר/ ונשאר לי/ דרכי עבר/ ויוצא
מה שסרב פתאום עכשיו רוצה/ מה שחיפש פתאום עכשיו מוצא
לשבת להתרכז/ לעמוד, להתחרז/ לתפוס, להתמסר/ לעוף
לפתוח את הלב/ הכול משתלב/ להרגיש בגוף/ לעוף
