הגרסה החדשה של "צור משלו אכלנו” של שלמה בר יחד עם אהוד בנאי היא הרבה מעבר לעיבוד מחודש לפיוט מוכר. זהו מפגש בין שתי תפיסות רוחניות־מוזיקליות של המוזיקה הישראלית- הטקסיות השבטית־מרוקאית של שלמה בר מול רוח הנדודים העירוניים־המדבריים של אהוד בנאי. החיבור לא מנסה להיות “מודרני” בכוח, אלא נשען על עומק תרבותי אמיתי.
“צור משלו אכלנו” הוא פיוט שמוכר כמעט לכל בית מסורתי -שיר ברכת המזון קהילתי, פשוט לכאורה, שחוזר על הודיה, שובע וגאולה. אצל שלמה בר הטקסט הופך למשהו חי, כמעט קדום. החזרה על “שבענו והותרנו” נשמעת  לא רק כברכה דתית אלא כהצהרה קיומית – רגע של הכרת תודה בעולם של מחסור רגשי ורעש תמידי.
הבחירה לא לעבד את הפיוט כפופ יהודי נקי ומלוטש נכונה. קצב הדרבוקה של שלמה בר לא רק מלווה את השיר אלא יוצר תחושת פולחן, גרוב שלא “רץ קדימה” אלא מסתובב במעגלים  כמו תפילה שחוזרת על עצמה עד שהיא נהיית טראנס , ומעל זה נכנסת הגיטרה של אהוד בנאי לא מתחרה בקצב אלא משוטטת מעליו, כמו קול פנימי. שלמה מביא את האדמה, אהוד מביא את הדרך.
כמו שהכרנו אותו – הקול של שלמה בר נושא בתוכו משהו ראשוני מאוד: לא “זמר יפה”, אלא קול של אדם שחי את החומר שהוא שר. כשהוא שר: “הזן את עולמו” – זה נשמע כמו אמונה שעברה דרך הגוף והזמן. אהוד בנאי, לעומתו,  כשהוא שר טקסט אמוני, יש בקול שלו נדודים ועייפות והמתח הזה בין אמונה שבטית עמוקה לבין חיפוש רוחני אישי הוא הלב של הביצוע.
הגרסה הזאת לא נופלת למלכודת של “מוזיקה יהודית חגיגית. אין כאן הפקה נפוחה, או ניסיון להישמע “מרגש” בכוח. העיבוד  מחוספס, כמעט צנוע. הפיוט בנוי על חזרתיות ופשטות. במקום להפוך אותו להמנון ענק  שלמה ואהוד מחזירים אותו לשורשים בשירה משותפת. זוהי רוחניות שנולדת מתוך מסורת, זיכרון, גוף ושפה, לא “תוכן יהודי”, אלא תרבות חיה, דואט שנשמע אנושי, כמעט געגוע קולקטיבי.

“צור משלו אכלנו” בגרסה של שלמה בר ואהוד בנאי הוא לא קאבר נוסטלגי אלא מפגש עמוק בין מסורת, מדבר, תפילה ובלוז ישראלי. הדרבוקה השבטית של שלמה בר והגיטרה הנודדת של אהוד בנאי יוצרות יחד מוזיקה שמרגישה עתיקה ועכשווית בו־זמנית. זה ביצוע שלא מנסה להרשים  אלא להחזיר את הפיוט למקום הראשוני שלו:בשירה אנושית משותפת, בין אדמה לרוח.

*** סינגל ראשון מתוך שני שירים שהם לחנים מקוריים חדשים של שלמה לפיוטים מוכרים, ובהם הוא מקיים שיתופי פעולה עם מוסיקאים שקרובים לליבו ולרוחו המוסיקלית.

שלמה בר מארח את אהוד בנאי צור משלו אכלנו  בימוי: רועי מעיין וזהרה בר צילום: רועי מעיין

צוּר מִשֶּׁלּוֹ אָכַלְנוּ
בָּרְכוּ אֱמוּנַי
שָׂבַעְנוּ וְהוֹתַרְנוּ
כִּדְבַר ה'

הַזָּן אֶת עוֹלָמוֹ
רוֹעֵנוּ אָבִינוּ
אָכַלְנוּ אֶת לַחְמוֹ
וְיֵינוֹ שָׁתִינוּ
עַל כֵּן נוֹדֶה לִשְׁמוֹ
וּנְהַלְּלוֹ בְּפִינוּ
אָמַרְנוּ וְעָנִינוּ
אֵין קָדוֹשׁ כּ-ה'

בְּשִׁיר וְקוֹל תּוֹדָה
נְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ
עַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה
שֶׁהִנְחִיל לַאֲבוֹתֵינוּ.
וּמָזוֹן וְצֵדָה
הִשְׂבִּיעַ לְנַפְשֵׁנוּ
חַסְדּוֹ גָּבַר עָלֵינוּ
וֶאֱמֶת ה'

רַחֵם בְּחַסְדֶּךָ
עַל עַמְּךָ צוּרֵנוּ
עַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ
זְבוּל בֵּית תִּפְאַרְתֵּנוּ
וּבֶן דָּוִד עַבְדֶּךָ
יָבֹא וְיִגְאָלֵנוּ
רוּחַ אַפֵּינוּ
מְשִׁיחַ ה'

יִבָּנֶה הַמִּקְדָּשׁ
עִיר צִיּוֹן תְּמַלֵּא
וְשָׁם נָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ
וּבִרְנָנָה נַעֲלֶה
הָרַחֲמָן הַנִּקְדָּשׁ
יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה
עַל כּוֹס יַיִן מָלֵא
כְּבִרְכַּת ה'

שלמה בר פייסבוק