ישבתי חמישים ס"מ מגרוניך. שלושים וכמה שנה אני שומע אותו בלייב, אבל חמישים ס"מ – פעם ראשונה. הבל פיו. פסנתרו הרוקד. הבעת פניו היוקדת והממגנטת. כמה פרפורמרי פסנתר יש בארץ? לא צריכים כף יד. שתי אצבעות תספקנה. שלומי שבן שעלה בהמשך לדואט ידיים על רוזה מרציפן, הוא היורש הטבעי והחוקי. הנסיך. תן לו פסנתר, והוא יוצא לחארקות על האוטוסטראדה. שלומי יש אחד. שלמה גרוניך – אחד ויחיד. המלך.

מדברים על כריזמה. (הבבילון מתרגם: שאר רוח, כושר מנהיגות, קסם אישי, יכולת השפעה, סמכותיות) אז הנה, איש בקוקו עבות לבן מבהיק עם טונות כריזמה.  He's got it .

שלושים וכמה שנים אני מאזין לו. רשימת שירים שמשתנה קמעה. בכל פעם – סערה מחודשת. נו דאל מומנט. מוסיקה ושאו. באך וג'אז. ליריקה ותיאטרון. הרך והאינטימי. הנוגה והעליץ. רוחב ועומק הרפרטואר. ובעיקר – פסנתרנות, אמנות הפריטה – וירטואוזיות לשמה, שאר הרוח והנשמה.

בטח שעוברת מדי פעם המחשבה: מקומו באולם הקונצרטים. באך, שוברט, ליסט. בטהובן. אולי זה ממשיך להיות חלום. אולי כבר ויתר.

ואז, חצי מטר מהפסנתר שלו, מגיעה המחשבה הנגדית: אישיות כמו של גרוניך – תגסוס ותמות באולם הקונצרטים הרם-מכובד. היא פורחת במרתף בלבונטין.
מזמין בחורים ובחורות לשיר איתו "בואי ילדה" עם כל הזיופים. במרתף הוא מכוונן קהל לשיר "נדודי שינה" בקולות. יוצא מלהיב. אז  אולם קונצרטים, המקום המכופתר הזה שאתה חושש לכחכח בגרונך – יחכה.

בלבונטין הייתה אווירה משפחתית תרתי. הבנות. האשה. הסבים. כולם הגיעו. מיכל  אדלר, הרעיה, עלתה בסיום הערב לשיר ולנגן איתו "סימפטיה". לשמוע את מיכל מלווה את שלמה במפוחית, אלה רגעים מחניפים בהחלט. אקורד סיום לערב של סיפור וצליל.
שלמה הרגיש פתוח לספר על "מאחורי השירים" – איך נולד "אל נא תלך", כמה מילים על ידיד ותיק, מתי כספי, שעמו הוא מופיע באלה האמשים, איך הוא "מבריא" על הבמה מתחלואי המתח שלפני,  על America, ובטח החיבור לרוחני הזה ל"אילו פינו". אפשר לעשות את זה בלי שטריימל קפוטה וציציות, ועדיין אלהים הוא לצידך. וכשאלהים לצידך, יוצאים גם שירים חדשים. נו, נו מה חדש? היסס משהו, אבל שיחרר את "בין הצללים" – שיר חדש מהאלבום שבדרך, ויש למה לצפות.

מישהו שישב לידי שאל אותי בסוף הערב: מה הוא עושה כאן? והתכוון – לכך שיש מקומות יותר גדולים, יותר מכובדים, יותר מתאימים לעילוי. לא ידעתי מה לענות. אני רק יודע שערב לפני כן ראיתי היכל תרבות מריע לדיוויד ברוזה על 25 שנות "האישה שאיתי". הגיעה השעה שהיכל התרבות יעניק סטנדינג אוביישן לגרוניך, אחרי כל השנים האלה. אבל למה לקלקל: ישבתי חמישים ס"מ מגרוניך. ושהיכל התרבות ימתין. בינתיים. גם הוא יגיע.

שירים: טרנזישן, פתח לי שער, I Try, אל נא תלך, בואי ילדה, נואבה, ציור, אילו פינו, Spring, רוזה מרציפן (עם שלומי שבן), הזמן עובר, נדודי שינה, Ramses, שירים פשוטים, Go, אלי אתה, סימפטיה, בין הצללים.

"סימפטיה" שלמה גרוניך ומיכל אדלר

נדודי שינה

שלמה גרוניך – סולו. אורחים: מיכל אדלר, שלומי שבן
שלמה גרוניך – אילו פינו, בואי ילדה ונדודי שינה