מה שהעיניים רואות, מה שאינן רואות. פוצ' (אמנואל שטיינבאום), כמו כולם, אינו מבין את חידת קיומנו כאן. רב הנסתר על הגלוי – "איך זה קורה נשאר לא פתור?" מה עושים – הולכים על הספק – "נדמה שהכל קבוע מראש". בינתיים אתה נכנע לשמיים (אלוהים?) ומקווה למצוא חלקים שיעזרו לנסות לייצר איזשהו פאזל, לגעת באמת.
מה שהעיניים רואות/ לא רואות, מה שהאוזניים שומעות. כאן מקבלים תשובות ברורות יותר למהות התחושה. Very Sad Song. פוצ' שר את תחושת חוסר הישע במנגינה נוגה מופלאה, משדר במלנכוליה נוגעת-מגעת את עומקה. הקליפ שביים יונתן וייצמן מוסיף נדבך משמעותי בשחור לבן לתזמור של השיר.
וידיאו: ביים, צילם וערך – יונתן וייצמן
בין השמים ועד אלי / יש עוד מרחק ברור למדי / יש ערפל בין ראשי הרים / צבע אפור מסתיר את העצים
נדמה שביני ולבין האור / משהו חוסם לא נותן לחדור / איך זה קורה נשאר לא פתור / איך זה פתאום שכל כך סגור
עוצם את העניים / מנסה לעזוב / שאוכל להביט יותר מקרוב / פותח ידיים / נכנע לשמים / נדמה שהכל קבוע מראש
מתחת ענן יש לבטח סימן / שיאיר את הדרך חזרה לכאן / אכיר בדברים שעוד לא הובנו / אמצע חלקים שאז נעלמו
עוצם את העניים / מנסה לעזוב / שאוכל להביט יותר מקרוב / פותח ידיים /נכנע לשמים /נדמה שהכל כבר קבוע מראש
