גם חורף הוא סוג של אסקפיזם. גשם, הפסקת חשמל, הנרות דולקים "וקצת אותך". גם חורף הוא סוג של קיטש. והנה נולד פרויקט המוגדר "שלג" בתזמון לא מפתיע – זמרות שונות שרות שירי חורף. למה חייבים להפוך כל מקבץ של שירים לפרויקט, כשיש גשם ושלג בחוץ?!
אני מעדיף להתייחס לגופו של עניין, בלי האצטלה של איזשהו קונספט צרכני. השיר ששמעתי הוא תוגת המתיקות החמימה בביצוע היפה של נעה דלבה. הזמרת מצליחה להביע תחושת האינטימיות של הקן הפרטי בטון מתכוון. המנגינה והעיבוד מעניקים לה את החום הנדרש. לא טקסט שייכנס לתוכנית הלימודים של המוסיקה הישראלית העכשווית, אבל בפופ כמו בפופ, גם הפשוט הזה לוכד בפשטותו היפה.
שקט, וקפה חזק/ אני לא צריכה עוד שום דבר אחר/ שקט, וקצת אותך
ספר, בכריכה רכה. הדפים מקומטים מרוב קריאה/ ספר, וקצת אותך
בדברים הכי קטנים, בימים הכי קשים/ כשבפנים נהיה סוער, כשיש כאב שמתגבר
אתה איתי כאן
גשם, הפסקת חשמל/ הנרות דולקים הכל מלא צללים/ גשם, וקצת אותך
ערב, היום נגמר/ הבית מתמלא ברעשים/ ערב, וקצת אותך
בדברים הכי קטנים, בימים הכי קשים/ כשבפנים נהיה סוער, כשיש כאב שמתגבר/ אתה איתי כאן
