שרון הולצמן חי, קיים ונושם (בזמננו הלא פשוטים – לא דבר של מה בכך), ושר תובנה שנותנת סיבה להמשיך לחיות, שמהותה הצורך בלהיות נאהב. זקוק לחיבוק חם ולאהבה, אבל בינתיים, במצב הנוכחי, יסתפק בשמחה שיש ובמצב של –  אם אין אני לי מי לי – "מחבק אותי בלילה ומבטיח לאהוב".
המוסיקה לוקחת את המסר למקום האופטימי ביותר. זה כמו ללכת בלי ולהרגיש עם.
ההרגשה קיימת במנגינה, בקצב בביצוע הנלהב, שאינו מותיר ספק: הבנאדם מאמין שיהיה טוב. שרון הולצמן לגמרי בפרק חדש. המוסיקה נשמעת כמו הצמחת כנפיים חדשות, ללא יומרות של להמציא משהו אלטרנטיבי מסעיר. מעלה את עצמו על נתיב מרכזי, פופ סימטרי בנוי לתלפיות, מוסיקה של צעידה בגו זקוף, שירה של פנים קדימה חדורת כוונה עם אלמנטים שמשדרגים את מצב הרוח השמח  כמו צליל חצוצרה אפקטיבי מאוד. לפי השיר הזה, הולצמן הולך למקום חדש. לא בטוח שמדובר בכתובת קבועה, ובמגמה ברורה. בינתיים, רגעים שעושים טוב על הלב.

הלב דופק ואני קיים/ למרות כל מה שהביא אותי עד כאן
זקוק לחיבוק חזק וחם/ זקוק לאהבת אדם
מישהו אמר לי משהו חכם/ לפני שנעלם כמו כולם
הוא אמר : "מאחורי כל הטעויות/ מסתתר לו איזה מסר שאתה צריך לקלוט"
למקום שאליו אני הולך/ אין כתובת מדוייקת רק שמחה על מה שיש
מחזיק את עצמי קרוב/ מחבק אותי בלילה ומבטיח לאהוב
מותר לך לבכות מותר/ לפעמים עדיף להרגיש כאב מלא להרגיש דבר
חבק את התבוסה/ הנפילה מאוד כואבת אבל יש בה גם תקווה
למקום שאליו אני הולך/ אין כתובת מדוייקת רק שמחה על מה שיש
מחזיק את עצמי קרוב/ מחבק אותי בלילה ומבטיח לאהוב
אור גדול עולה מן המזרח/ הוא שוטף אותי בצבע כמו הפרח שנפתח
למקום שאליו אני הולך/ אין כתובת מדוייקת רק שמחה על מה שיש