בשגרה שבזוגיות יש מצב של אוטומטיות, לפיו דברים נעשים כבר בלי לדבר, וגם אם מדברים – משפטים חוזרים על עצמם. ההדמיה לדגים ששטים אל עבר אוקיינוס רחוק אינה פותחת צוהר של תקווה להיחלץ מהמצב הזה. להיפך: היא מחזקת את האלמנט הרובוטי הכמו מובן מאליו בחיים האלה. עכשיו בסופה של הזוגיות – זמן אחר: מחוץ ל"אקווריום" שטים אל אוקיינוס גדול. האם הוא מבטיח היחלצות מהשגרה השוחקת?
שרון רוטר שרה את הסיפור במנגינה נעימה, קצב פאנקי, ובטון גבוה המשדרים את השגרה בחיוך קליל. יתכן שהקלילות הזו משקפת את היום יומיות השוחקת, אבל ככלל – שרון רוטר המצוינת תתקשה למקם את השיר הבינוני בין שיריה הטובים ביותר.
אתה תנעל את הדלת / אני אשאל נעלת?
אתה תישאר עם הסוודר / כאילו לא באת הביתה
אתה תפתח מקרר / אני אחלוץ נעלים
אתה תאכל מהסיר / אני אמזוג לך מים
בלי אף מילה בוא נלך לישון /בלי אף מילה
בוא נתעורר / כמו שני דולפינים בלהקה
סנפיר מרגיש סנפיר / בלי לדבר
אתה תיכנס לחדר הילדים / להקשיב להם איך הם נושמים
אני ארחץ את הפנים / מצבעים וחיוכים מוגזמים
אתה תגיד מאוחר / אני אגיד לא נורא
אתה תעשה לי חושך / אני אדליק לך מנורה
בלי אף מילה / בוא נלך לישון
בלי אף מילה / בוא נתעורר
כמו שני דולפינים בלהקה / סנפיר מרגיש סנפיר
בלי לדבר
אתה ואני באקווריום חיינו / שטים אל עבר אוקינוס רחוק
והשמיים פתוחים בשבילנו / והים הוא גדול ועמוק