שרית חדד הזמינה עוד שיר של בכי ודכדוך על נפקדותו של האהוב. היא תעביר את הקטטה איתו לשיר. הבנאדם מסתתר מאחורי "סודות", "ניפח את הכל", א-מה מה: מתגעגעת. לא רוצה ללכת, קשה לה לחיות, רוצה הוכחות שהוא מתגעגע, שהוא לא נרדם בלילה. ויאללה, שיחזור כבר, כי אפשר לחכות. מצד שני – אי אפשר בכוח, "להילחם עם המוח"… מלחמה, אהבה, געגועים. מה רוצים הכותבים?  כמו שאומר השיר – הכל שטויות. תנו לשרית חדד לסלסל אותם. היא לא ממש בודקת את השיר בציציות. אין לה יומרות לספר לנו משהו חדש על עצמה. כשחוזרים להופעות, צריכים שירים, אז יש שיר. כלומר: עוד שיר, עוד טקסט חבוט על יחסים ממפעל הייצור של הכותבים המשחרים לפתחם של הכוכבים – רק שיזמינו.
מה חדש? אין חדש. שרית חדד מתוזמנת  לשירים כאלה שיאפשרו לה להציג את מיומנותה בסלסול רגש דרמטי. הלחן, הטון והעיבוד לפסנתר ולריתם סקשן לא הופכים את השיר הזה למאסטרפיס, אבל מציגים אותה על מעלותיה המוכרות כזמרת רגש, שיודעת להפוך טקסט ומנגינה שבלוניים לסיפור האישי שלה.

בימים אני קוראת לך/ פתאום אתה חסר לי/ ושוב גם לא עונה/ איך זה שאיתך קשה
ומה אני אגיד לך/ בלב שלי סחרחורת/ אתה פה ואז כבר לא ו..
כל הזמן סודות/ ניפחת את הכל/ הכל שטויות/ אני לא רוצה ללכת
תגיד שאתה כאן/ שבלילות כבר לא נרדם/ תאמר אני מתגעגע
לא יודע מה איתך/ אתה אצלי במחשבות/ פתאום קשה לי קצת לחיות
אולי תבוא אלי הפעם/ מה הטעם לחכות
בלילות אתה בורח/ מנסה לשכוח מה עשית/ ואיך אחרי הכל אתה ניסית
שוב למשוך לי את הלב/ אבל אי אפשר בכוח/ להילחם עם המוח
אתה פה ואז כבר לא ו…
כל הזמן שטויות / ניפחת את הכל/ הכל סודות/ אני לא רוצה ללכת
תגיד שאתה כאן/ שבלילות כבר לא נרדם/ תאמר אני מתגעגע
לא יודע מה איתך/ אתה אצלי במחשבות/ פתאום קשה לי קצת לחיות
אולי תבוא אלי הפעם/ מה הטעם לחכות