תן לדימיון לרקום אהבה ללא מגע, בלי מילים בנפרד על ספסל בגן או מרחק נגיעה. כל מרכיביה הופכים אותה מעין  אַשְׁלָיָה או תַּעֲתוּעַ גם ממראה עינים  וגם ממשמע אוזניים – "עינים גדולות של ים", "קול דק של שתיקה". הוא והיא מוצאים נחמה בנפרד בשדות. הלילה היא היתה לידו, ואפילו חש מגע ידיה העדינות. תומר ישעיהו רוקם  אהבה בחוטים פואטיים רגישים כבחלום. גם הצלילים מכניסים לאזורים של הזית געגועים מתוקה. המלודיה מבטאת  "מרחק נגיעה". יש בה קסם שנשמע כמו מוסיקה שאינה קשורה  בזמן. ישעיהו עושה שימוש בקולו הגבוה כדי להעביר את התחושה. יותר מבצע מאשר "זמר". בקליפ הכניס עצמו תומר ישעיהו  לנופי ארץ ישראל כפי משתקפים מסרטונים ישנים מסוף שנות הארבעים – חיבור מפתיע שלא מורגשים בו תפרים. זהו אולי ניסיון לבטא מרחק בזמן, אבל ללא הצלחה ליצור קורלציה עם השיר.

יש לה עיניים גדולות של ים / ושיער ברוך צמר גפן לבן
ארוכה כמו הלילה, הלב שלה / מושך אותי תופס מחזיק חזק
יש לה קול דק של שתיקה / ירח מלא בצום של שינה
אני לא מפחד בלי מילים בלי מגע / מושך אותי תופס מחזיק חזק
היא ואני מוצאים נחמה / בנפרד בשדות על ספסל בגינה
כי לנו הכל מרחק נגיעה / בלילה ביום אני אוהב אותה
הלילה הצלחתי לראות רק אותה / ישנה לידי, הידיים שלה עדינות משלי
מלטפות אותי