שי רון רצתה להגיד דברים פשוטים, אבל היומרה סיבכה אותה וסירבלה את הטקסט – משהו על ראש שנמצא בתוך מקום שמצייר את הרגש של הלב ושל הכאב, והלב משקר למוח. ועל זה ייאמר: בלבול מוח לא קטן. בסך הכל רצתה לומר – הבחור תפס לה את הלב ואת המוח, והעסק השתבש. היתה שיחה בלי שום אהבה, אפילו "סוג של פרידה", היא ביקשה סליחה (על מה?). זהו? למה לסבך בין הראש והרגש? הטקסט אינו קוהרנטי. מול הנסיון להאניש את השכל והלב  בתחילת השיר, קיימת שורה פרוזאית של דיבור הכי פשוט וישיר כמו "מודה אולי היום הייתי יותר חכמה". בשיר – אסור שיהיו פערים כאלה.
שי רון ("אקס פקטור" – בגיל 15, "אביב או אייל") כתבה מוסיקה פשוטה, שמעידה על כישרון. הפשטות היא שם המשחק בז'אנר הים תיכוני. רון מסלסלת רגש בטון שמשדר אמת. . המעברים הטונאליים שלה טובים ומדויקים. המבע התחושתי – אמין. העיבוד מבליט אותה בצורה פונקציונאלית. אם תחזית על הדור הבא של זמרות הז'אנר הים תיכוני, שי רון מסתמנת לפחות לפי השיר הזה כמי שנכנסת לליגה הגבוהה – כזמרת יוצרת, שמסוגלת לכתוב לעצמה שירים, תופעה די נדירה בסוג הזה של המוסיקה.

קליפ: צלם ובימוי – אבי בן זקן  עריכה : גילי בכר הפקה: רונן רון

יודעת כי הראש נמצא/ בתוך מקום שמצייר את הרגש
של הלב והכאב בכלל/ לא אומר דבר אמת
הוא משקר למוח/ הכל כתוב כמו בסרט
רק שהזמן/ לא שעתיים הוא בערך כמו שנתיים
סופרת כל יום פעמיים/ וחשבתי שהזמן יעבור כמו מים
אתה תופס לי את הלב/ ואני את המוח
כשאנחנו מאבדים את זה/ לא נותר בנו כוח
הייתה שיחה אבל בלי שום אהבה/ מודה אולי היום הייתי יותר חכמה
זוכרת ביקשתי סליחה/ אני ביקשתי סליחה
נכון היה פחות טוב/ היו קשיים/ אפילו סוג של פרידה
גם זוגות מאוהבים/ בסוף נשברים/ אבל לא וויתרת
המשכת לנסות/ מעריכה את זה מאוד
אני זוכרת שנשברת עוד ועוד/ נשברת עוד ועוד
אתה תופס לי את הלב/ ואני את המוח
כשאנחנו מאבדים את זה/ לא נותר בנו כוח
הייתה שיחה אבל בלי שום אהבה/ מודה אולי היום הייתי יותר חכמה
זוכרת ביקשתי סליחה/ אני ביקשתי סליחה
אמרתי שבסוף אנחנו עוד נשוב/ לאותם ימים הימים הראשונים
שאנחנו היינו הולכים על החוף/ מאוהבים
אתה תופס לי את הלב/ ואני את המוח
כשאנחנו מאבדים את זה/ לא נותר בנו כוח
הייתה שיחה אבל בלי שום אהבה/ מודה אולי היום הייתי יותר חכמה
זוכרת ביקשתי סליחה/ אני ביקשתי סליחה