עמיר בניון צילום מרגלית חרסונסקי

עמיר בניון תמיד אותו דבר

רק נשמה ששרה מצוקה גדולה נשמעת כך.

מילים ולחן: נתן גשן. עיבוד: גלעד שמואלי ונתן גושן. הפקה מוסיקלית: גלעד שמואלי.
4/5

עמיר בניון שר מצב מלנכולי על סף דכאוני. לא ברור מהו קסמו של הדיכאון ("דיכאון שיש בו קסם") אם הנשמה פצועה. גם צלילי הכינורות אינה משרים משהו אחר פרט לעצב. הבית השני מתאר שקיעה שאין בה שום קסם, רק סבל.   גם ההמשך – המחשבות שמכרסמות בנשמה ומשתלטות עליה בלילה כשיש שקט – אינן  מעידות על אור בקצה מנהרת היאוש החשוכה. כנ"ל המחשבה הסימפטומטית המתסכלת – שאצל אחרים הכל טוב, ואצלי הכל דפוק.
עמיר בניון לקח את השיר עמוק פנימה. אין כאן שקר. זה אינו "הגבר" המתבכיין חדשות בלילות בזמר הים-תיכוני. אצל  בניון הסלסול מגיע ממקומות שמתחת למיתרים המזמרים. הקול הנשבר לקראת סיום – מבטא את השבר הפנימי של מי שמתעמת מול "סיפור חייו", ולפי הטון -אין כאן כאן זיוף. רק נשמה ששרה מצוקה גדולה נשמעת כך.

עמיר בניון תמיד אותו דבר

;

שוב זה מתקרב, זה עצוב אני חושב/ על מי ומה אני בעצם.
שוב הכל עלי, זה תמיד סיפור חיי/ האהבה שלי לגשם.
שוב הכינורות מנגנים לי בתורות/ זה דיכאון שיש בו קסם.
בית בדממה, עם פצעים בנשמה/ אני משאיר עליה כתם.

אבל למה בימים הכל שקט ובלילות אני נשבר
וכל המחשבות הכי קשות תמיד באות כשמאוחר
ואיך אצל כולם כל יום שונה, אצלי תמיד אותו דבר
אצלי תמיד אותו דבר.

שניים בודדים, בלילות מסתובבים/ ואז חושבים על זה בבוקר,
קצת מפחדים, אהבה של ילדים/ עוד נשלם על זה ביוקר.

שוב בנפילות, מחפשים מילים טובות/ אבל לא מרימים ידיים,
שניים עייפים, כל היום מרחפים/ עם הבטחות עד השמיים.

אבל למה בימים הכל שקט ובלילות אני נשבר
וכל המחשבות הכי קשות תמיד באות כשמאוחר
ואיך אצל כולם כל יום שונה אצלי תמיד אותו דבר,
אצלי תמיד אותו דבר.

שיתוף ב facebook
share

1 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

1 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן