מה חדש בז'אנר הקרוי "מזרחי"? לפי השיר הזה – חזרנו אחורה. תמיר בר און מיצג נאמנה את הטקסטים השבלוניים של הנאהבים המתבכיינים בלילות על שברון לבבם ("איך בלילות היה לנו קשה יותר"). בחלק הראשון יש הסברים פשטניים של "אגדות לא מתגשמות" ו"סיפור על נסיכות, על אבירים ועל תקוות", כאילו כדי להשכיל את המאזין במידע מרופט, ומכאן סיפורו של אחד ש"אהבתו נכשלה".  היא סגורה, לא מבינה אותו, הצליחה לגרום לו "על גופך להתלכלך".  היא באה, היא עוזבת. (הוא ספר עשר פעמים שהיא עזבה וחזרה)  והוא בכל פעם מתרכך. כמה ממוחזרים/משעממים השירים האלה.
צליל כלי מיתר מלווה קול מאנפף, שמטפס בסולם הרגש.  מי ששומע כאן טון של עומר אדם –  לא אתעמת איתו. ממש כך:  בטונים הנמוכים כמו גם בגבוהים הדרמטיים, בר און נשמע עומר אדם.  גם בעיבודים – יש שטנצים שחוזרים על עצמם כולל המעבר התזמורתי המלדרמטי המפואר בחציו השני של השיר.

ויש ימים שמבשרים על הצלחות וריגושים/ ויש לילות סחוטים מבכי ודמעות/ יש גם סיפור על נסיכות על אבירים ועל תקוות/ שיישארו תמיד בגדר אגדות/ ולך תסביר שאגדות לא מתגשמות הן חלומות/ אהבה היא סתם עוד רגש בוגדני/ ויש אחד שמספר על אהבתו שנכשלה/ דווקא זה מזכיר לי את עצמי
פזמון ואת עזבת/ כבר 10 פעמים ושוב חזרת/ נתת לי להרגיש שאת ויתרת/ על כל מה שעשיתי בשבילנו/ אני זוכר, איך בלילות היה קשה לנו יותר/ ונכון את חסרה זה לא אומר/ שאם נחזור פתאום אז משהו יסתדר ….ואת סגורה בתוך עצמך/ לא מבינה על מה ואיך/ הצלחת לגרום לי על גופך להתלכלך/ נכון הינו ילדים, היו שטויות בין הסדינים/ ואיך אהבת לגרום לי לחייך/ כן זה סיפור זה שיר עמוק/ ועוד מעט אתחיל לצעוק/ על איך שנים חיפשת את עצמך/ היום תרצי שוב לעזוב מחר תשובי לאהוב/ ואתך אני כל פעם מתרכך/ שאת אינך