שיר בלוז נעשה קלאסי חוצה־זמנים לא בגלל נוסחת הפונטיקה של 12 התיבות, אלא בגלל מפגש מושלם בין רגש, אמת אנושית, ביצוע, ואסתטיקה מוזיקלית שנשארת רלוונטית גם אחרי עשרות שנים. הבלוז נולד כמוזיקה של כאב, דיכוי, עוני, עבודה קשה וגעגוע. שיר בלוז קלאסי מרגיש לא מתאמץ, לא מעוצב מדי,   אלא כמו תיעוד רגשי. הוא חייב להישמע כאילו הזמר באמת חי את המילים.
כששומעים את B.B. King בשורה “The thrill is gone” זה לא טקסט, זו מציאות. אם זה לא אמיתי, זה לא בלוז.
בלוז קלאסי הוא לא רק תווים אלא צבע צלילי – סלייד מזייף קלות, ויברטו ידני, דיסטורשן טבעי, טון “מלוכלך”. כששומעים את אלברט קינג או ג’ון לי הוקר -מזה לא סתם גיטרה. זה החיים שלהם.
הנרטיב של בלוז פשוט. בגרעין שלו  מדובר בשיר על אנשים., לא על רעיון מופשט, אלא על סיפור של אדם אחד, ככל שהסיפור ייחודי ומדויק יותר – הוא הופך אוניברסלי יותר.

מבנה 12־תיבות, Pentatonic Minor, קריאות־תגובה (Call & Response) מאפשרים לשיר להיות:פשוט לנגינה, קל לאלתור, מותאם לכל תקופה, פתוח לעיבודים. שיר בלוז טוב הוא כמו שלד מושלם.  כל דור יכול להלביש עליו צורה חדשה. הוא נהיה אייקוני כשהביצוע עצמו הופך גדול מהטקסט – הרעד בקול, הדינמיקה הפתאומית, הגיטרה ששקטה ואז מתפוצצת, הטון שמחובר לסיפור חיים, כמו אצל מאדי ווטרס – אפילו אם מישהו אחר כתב, הביצוע שלו נהיה המקור. הסיפור, הביצוע, הטון, הגרוב, האישיות מתאחדים לרגע של קסם. זה כוחו של הבלוז – הוא יושב עמוק איפה שהלב פוגש את הסיפור האנושי.

1. The Thrill Is Gone” – B.B. King (1969)"

כנראה השיר המזוהה ביותר עם בלוז מודרני. נגן המלך של הסולו, רגש של פספוס, וקול עמוק שמרטיט שנים.

2. Cross Road Blues” – Robert Johnson (1936)"
השיר האגדי על הצומת שבה מכר כביכול את נשמתו לשטן. הבסיס של בלוז דלתא ושל כל רוקנרול אחריו.

3. Stormy Monday” – T-Bone Walker (1947)"
מותח, עצוב ואלגנטי. אחת הבלדות הבלוזיות החשובות ביותר שנכתבו.

4.Hoochie Coochie Man” – Muddy Waters (1954)"

תמצית הבלוז של שיקגו: גברי, גס, רועם, עם מלא כוח מיסטי.

<

5. I’d Rather Go Blind” – Etta James (1967)"

בלוז נשי נוגע, אחד השירים הכי שוברי־לב שנכתבו. ביצוע שמרגיש כמו וידוי.

6. Sweet Home Chicago” – Robert Johnson (1936)"

המנון בלוז רשמי; מבוצע עד היום על ידי כל נגן בלוז מתחיל.

7. Boom Boom” – John Lee Hooker (1962)"

ריף גיטרה בלתי נשכח וביצוע שמגלם את כל הקוליות של Hooker.

8. “Born Under a Bad Sign” – Albert King (1967)"

הגיטרות, ההצהרה הבלוזית של מי שנולד "תחת מזל רע" — שיר שהשפיע על אינספור רוקרים.כאן עם סטיב ריי ווגן

9. Red House” – Jimi Hendrix (1967)"

הניסיון של הנדריקס לחזור לשורשי הבלוז — תוצאה לפנתיאון.

10. Me And The Devil Blues – Robert Johnson (1937)"

הכי אפל, הכי רוחני, הכי דלתא. מפגש בין דמונולוגיה לייסורים אנושיים.