מנהרת העצבות, שבסופה אור. שיר של נוחם, פיוס, עידוד, סבלנות וסובלנות. ניסיון לצאת מפחדים ומסכנות לדרך חדשה שמתחילה בשליטה עצמית והמשכה חיבור לרוח הניגון.
אלעד טרי מתחיל מאופק, באווירה אפלולית, ועולה על נתיב של מעין גוספל קצבי בקולות שמצטרפים, עוטפים ומחבקים גם את הקול הפנימי-המתכוון שמקבל חיזוק קצבי, ואז חוזר לאיפוק בסיום כדי להחזיר את השיר לנקודת השליטה המפוקחת ממנה יצא הזמר. אין לי מושג על להקת "11" (אלעד טרי, עידו קהא וחיים דיין), אבל השיר המלודי-ענוג הזה יוצר סקרנות לשמוע עוד שירים של ההרכב.
תן לראש לנוח/צא להפסקה
תשחרר את העניין הזה שאתה אתה
עזוב את המושכות/תפשוט את השקרים
רק אל תפחד מכלום
ותן ללב לפרוח תן לו לנגן/תשחרר כבר ת’עניין הזה שאתה מסכן
ומותר לך לבכות/אתה הרי לא מבין פה כלום/רק תחזיק לו את היד
ותן לו להוביל אותך
תן לו לתקן אותך
תרקוד בסבלנות
צא תריח רוח לך תהיה שירה
תקבל שזה מסע ושזה לא אתה
וכדאי לך לרקוד/תתמסר אל הניגון/רק תחזיק לו את היד
ותן לו להוביל אותך
תן לו לתקן אותך
תרקוד בסבלנות
אין עוד מלבדו
