מה גורם ליוצר ישראלי ב-2018 לכתוב שיר המתכתב עם הטקסט המקראי על יונה הנביא? האם עד כדי כך הזדהה עם התסכול והחרדה שתקפו את הנביא? לפי הסיפור המקראי, האל מצווה על יונה ללכת לעיר נִינְוֵה, בירת אַשּׁוּר, ולבשר לתושביה כי עשו הרע בעיני האלוהים. יונה, בצעד חריג לאנשי הנבואה, מסרב לשליחות האל ובורח דרך נמל יפו לתרשיש.  השיר של אלעד טרי  ולהקת 11 מנסה לבטא  את  את  הלחץ, המבוכה וחסר האמונה במטרה לעשות את הדבר שלשמו נועדת. אני מתקשה להזדהות עם הטקסט הגזור מהסיפור המקראי, גם משום שהוא נשמע ניסיון מאולץ, לא אמין ולא מסוגנן דיו לעשות בו שימוש.
לשיר יש בה קו מלודי וקצב שמעניקים לו זרימה יפה. הקול המלנכולי של אלעד טרי, נגיעות ה – smooth jazz בנגינת הסקסופון של גל דהן חוברים לשיר רוק טוב כשלעצמו, אבל החיבור עם הסיפור בקונטקסט של גוף ראשון (אני) – רופף, לא אמין ואינו משדר את עומק  הנרטיב.

גיטרות: עידו קהא, תופים: חיים דיין, שירה, בס, קלידים ותיכנותים: אלעד טרי, נשיפה:גל דהן

בדרך לנינוה, יצאתי את ביתי / סללתי לי עוד דרך לאיבוד, זנחתי את שלי / ירדתי לנמל, אולי מאחורי הים / אני אחמוק מהדבר הזה, שאליו אני נרדם / אני בדרך לנינוה
אני לא מזהה לאן הולכים מכאן הלאה / העול כבד עלי לאן הולכים מכאן הלאה / ושוב אני…
בדרך לנינוה, בלוע הארי / מצאתי זעקה שנזנחה, מונחת בשבילי / ואחריה יש מדבר, ויש צום מאמונה / אבל איפה החזון של מי שנגע בנבואה / בדרך לנינוה
אני לא מזהה לאן הולכים מכאן הלאה / העול כבד עלי לאן הולכים מכאן הלאה
ושוב אני כאן… זו דרך לא דרך / איך שוב אני כאן..? זו דרך לא דרך לא… בדרך מנינוה, בצל הקיקיון / מצאתי את עצמי בוכה, מתרפק על דיכאון / שיט