אלעד טרי מתנסה במצב מורכב, מבוכה שהיא מבוך, מאבד כיוון ודרך. "מונח בין עמק ושמיים", חוזר לנקודת התחלה. חלק ממהות הקיום – הן שאלות של מי/ מה אני, מאין באתי ולאן אני הולך. חיבוטיו של התוהה/ תועה בדרכי החיים על מקומו בעולם. אלעד טרי נוגע ולא נוגע. אין לו תשובות מוחלטות. ההתפלספות עם עצמך יכולה להיות נפלאה וגם מפחידה בגלל אי הגעה לאמת מוחלטת.
כתבתי על הסינגל הקודם של החבורה המתקראת "11" – "תרקוד בסבלנות", שעורר סקרנות לשמוע שירים נוספים של ההרכב. "מבוך" מקיים את ההבטחה. שיר שנפתח בטון נשמה נוגה, עובר במפתיע לקצב. המהלכים המוסיקליים מתייחסים לתחושה האמביוולנטית. המורכבות המלודית והקצבית, העיבוד העשיר שבין פופ לרוק, הניואנס הקולי בסיום מהווים "מבוך" מוסיקלי מעניין עד מרתק.
**** 11 הם אלעד טרי, עידו קהא וחיים דיין.
עכשיו אני כמעט בהתחלה/ נוגע לא נוגע/ ובין אם זה מתיש או זה נפלא
זה פה קרוב/ באלף עננים אני מונח בין עמק לשמיים
אולי עם הילדים והאישה/ אמצא אותי, בינתיים אני פה
בתוך מבוך/ וכבר טלטל אותי כמעט כל צעד
וכמה טוב יכול להיות המבוך הזה שלי
רק בלי הפחד/ שטעיתי בכיוון/ ואולי בכלל זה שקר
ועד שלא יחזור לי האמון בי/ אני לא אהיה בסדר
מזל שבינתיים אני שר, שירי תודה בחושך
בינתיים אני פה/ בתוך מבוך
וכבר טילטל אותי כמעט כל צעד
וכמה טוב יכול להיות המבוך הזה שלי
רק בלי הפחד
איך עד עכשיו עברו ימים שזה הרגיש כאילו אין פה כלום
כמו מבוי סתום
עכשיו אני כמעט בהתחלה/ נוגע לא נוגע
